ע”פ מחקר המתפרסם כעת במהדורה המקוונת של ה-NEJM מניעה ראשונית באמצעות אספירין במינון נמוך בקרב נשים מפחית את הסיכון לשבץ, אך אינו משפיע על הסיכון לאוטם שריר הלב (MI) .

החוקרים מציינים כי מחקרים רנדומליים הוכיחו את יעילות האספירין במינון נמוך בהפחתת הסיכון ל-MI ראשון בגברים, והשפעה מועטה בלבד על הסיכון לשבץ איסכמי. מידע מועט בלבד קיים לגבי השפעת המניעה הראשונית על MI ושבץ בקרב נשים.

החוקרים גייסו כ-40,000 נשים בריאות בגיל 45 ומעלה אשר נטלו 100 מ”ג אספירין ביום לסירוגין, או פלצבו, ולאחר מכן עקבו אחריהן למשך 10 שנים תוך קבלת דיווח על אירוע קרדיווסקולרי משמעותי ראשון (כמו MI לא קטלני, שבץ לא קטלני או מוות מכל סיבה קרדיווסקולרית).

במהלך המעקב דווחו 477 מקרים של אירועים קרדיווסקולרים משמעותיים בקבוצה שנטלה אספירין, בהשוואה ל-522 נשים בקבוצת הפלציבו. הסיכון היחסי לאירוע בקבוצת האספירין היה 0.95 ולא מובהק סטטיסטי (עם p=0.13) .

עם זאת, נמצאה ירידה מובהקת סטטיסטית של 17% בסיכון לשבץ בקבוצת האספירין, בהשוואה לקבוצת הבקרה. הסיכון לשבץ איסכמי ירד אף בשיעור גדול יותר של 24%, גם הוא מובהק סטטיסטי. לא נמצאה תוצאה מובהקת סטטיסטית לסיכון לשבץ מדמם (שהיה 1.24 לקבוצת האספירין אך עם p=0.31).

בהשוואה לפלציבו לאספירין לא הייתה השפעה מובהקת על הסיכון ל-MI קטלני או לא קטלני או מוות מכל סיבה קרדיווסקולרית. דימומים גסטרואינטנסיאלים שדרשו עירוי היו תכופים יותר בקבוצת האספירין עם סיכון יחסי של 1.4.

ניתוחים של תתי קבוצות הראו שאספירין הפחית באופן משמעותי את הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים רציניים, שבץ איסכמי ו-MI בנשים שנכנסו למחקר בגילאים של 65 ומעלה: ירידה מובהקת של 26% באירועים קרדיווסקולרים, וירידה של 30% בסיכון לשבץ.

החוקרים מסכמים שמניעה ראשונית בקרב נשים באמצעות אספירין במינון נמוך מפחיתה את הסיכון לשבץ אך אינה משפיעה על הסיכון ל-MI או מוות מכל סיבה קרדיווסקולרית.

Published at www.nejm.org March 7, 2005 (10.1056/NEJMoa050613)

הערת המערכת: המחקר תומך בגישה של טיפול מניעתי מפני אירועים קרדיווסקולרים באספירין בנשים מעל גיל 65 , ובנשים צעירות יותר למניעה ראשונית של שבץ.