יותר מ- 247,000 ניתוחי ירוד בוצעו במהלך שנה ב- 2001 בבריטניה. רק פרוצדורות כמו אנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונים, ציסטוסקופיה ולידות היו שכיחות יותר. היות ובשנת 2001 אוכלוסיית בריטניה מנתה 58.8 מליון תושבים ניתן לחשב ולמצוא ששיעור ניתוחי הירוד היה 41.32 ל- 100,000  תושבים. בארה”ב שם האוכלוסייה מונה כיום 291.3 מיליונים, ב- 1996 ניתוח ירוד היה הניתוח השכיח ביותר שבוצע ללא אשפוז ומספר ניתוחי הירוד האמבולטוריים היה 2.367 מיליון. שיעור ניתוחי הירוד שחושב היה 89.6 ל- 100,000.

בבריטניה, בשני סקרים ארציים, נמצא ששיעור הסיבוכים התוך-ניתוחיים  היה 7% ו- 7.5%. בסקר הראשון צוין של- 4% מהחולים היה קרע בקופסית אחורית ללא איבוד זגוגית וב- 1% היה קרע של קופסית עם איבוד זגוגית. בסקר השני שיעור המקרים עם קרע בקופסית ואיבוד זגוגית היה 4.4% וסיבוכים אחרים אירעו בשכיחות שבין 0.07% לאחוז אחד. שאר הסיבוכים כללו דימום ללשכה קדמית, קולפס – collapse של לשכה קדמית, קרע של הקשתית, אמולסיפיקציה של הקשתית, פרולפס prolapse קבוע של קשתית, דימום כורואידלי, ניקוי לא מושלם של קורטקס העדשה, איבוד קטע גרעין בזגוגית, קרע של ממברנת דסצמט, וסגירת פצע לא תקינה.

כיום, הכנת חולים לקראת ניתוח ירוד כוללת דיווח על אפשרות של סיבוכים. מאחר ושיעור הסיבוכים איננו קבוע עבור כל ניתוחי הירוד חשוב היה לדעת כיצד לחשב ביתר קירוב את הסיכון הניתוחי עבור החולה הבודד.

במחקר שבוצע בלונדון בבתי החולים Moorfields Eye Hospital at St Georges Hospital בנו ולאחר מכן בחנו שיטת ניקוד פשוטה להערכת הסיכון לסיבוכים תוך-ניתוחיים בניתוח ירוד. (3)

כדי לבנות את שיטת הניקוד בוצעה סקירת ספרות באמצעות ה- Medline לסיבוכים בניתוחי ירוד באמצעות פאקואמולסיפיקציה וזוהו הגורמים אשר העלו את מידת הסיכון לסיבוכים תוך-ניתוחיים. גורמי הסיכון העיקריים נבחרו ודורגו לפי מידת השפעתם. נבנתה טבלה של 3 קטגוריות של גורמי סיכון לפי מידת חשיבותם. קטגוריה A (ללא נקודות) כללה את המקרים ללא כל גורמי סיכון. קטגוריה B כללה גורמי סיכון אשר כל אחד מהם היווה נקודת סיכון אחת וקטגוריה C כללה גורמי סיכון שכל אחד מהם היווה 3 נקודות סיכון. גורמי הסיכון שנכללו בקטגוריה B היו ויטרקטומיה בעבר, צלקת בקרנית, אישון קטן מ- 3 מ”מ, לשכה קדמית רדודה פחות מ- 2.5 מ”מ, גיל מעל 88 שנים, אטרופיה גבוהה של יותר מ-6 דיופטר של מיופיה או היפראופיה, plaque בקופסית אחורית, Posterior polar cataract וכן גורמים שונים שמוערכים על ידי המנתח, כמו עמדה “לא נוחה” של העין או תנוחה “לא נוחה” של החולה. גורמי הסיכון שנכללו בקטגוריה C היו ירוד מסוג Dense/total/white or brunescent, פסאודואקספוליאציה ופקודונזיס.

הסיכון לסיבוכים תוך ניתוחיים הוערך על פי שיטת הניקוד עבור 1441 חולים לפני ניתוח ירוד בשיטת פאקואמולסיפיקציה. בעקבות הנתונים שנאספו חולקו החולים לפני הניתוח לארבעה קבוצות סיכון. קבוצה 1 כללה חולים ללא גורמי סיכון נוספים אשר צברו אפס נקודות סיכון. קבוצה 2 שהייתה קבוצת החולים בסיכון נמוך, כללה חולים עם 1-2 נקודות סיכון וקבוצה 3 של החולים בסיכון בינוני כללה את החולים עם 3-5 נקודות סיכון. הקבוצה של החולים בסיכון גבוה קבוצה 4, כללה חולים עם 6 נקודות סיכון או יותר.

לאחר איסוף הנתונים על הניתוחים חושב השיעור הכללי של הסיבוכים התוך ניתוחיים עבור כל קבוצה וכן השיעור של כל סיבוך עבור כל קבוצת סיכון.

נמצא ששיעור הסיבוכים התוך-ניתוחיים עלה בהתאם לקבוצת הסיכון. שעור הסיבוכים היה 4.32% עבור קבוצה 1, 7.45% עבור קבוצה 2, 13.48% עבור קבוצה 3 ו- 32% עבור קבוצה 4. ההבדל בין הקבוצות היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. בנוסף לכך נמצא שהשיעור של סיבוכים כמו קרע בקופסית אחורית, איבוד זגוגית, קפסולורקסיס לא שלימה, קרע של הזונולות, כוויה או דלף של החתך הניתוחי ואיבוד חלק מהגרעין בזגוגית, עלה בהתאמה לקבוצת הסיכון וההבדלים היו משמעותיים מבחינה סטטיסטית.

תוצאות אלה מצביעות על כך שניתן בקלות, לפני הניתוח, לחלק את המועמדים לניתוח ירוד לקבוצות סיכון בהתאם להסתברות להתפתחות סיבוך תוך-ניתוחי. הדבר מאפשר לדון באופן מדויק יותר עם המנותח לגבי האפשרות של סיבוכים ניתוחיים, להשוות באופן נכון יותר שיעורי סיבוכים במחלקות שונות או אצל מנתחים שונים וכן לבחור באופן נכון יותר מקרים המתאימים להדרכה.