יותר מ- 1.6 מיליון אנשים בארה”ב סובלים מדגנרציה מקולרית מחמת גיל AMD בשלבים מתקדמים של נאווסקולריזציה כורואידלית או אטרופיה גאוגרפית. יותר מ- 500,000 מקרים חדשים מאובחנים מדי חודש. כ- 45% עד 55% אחוזים מהם סובלים מחלה דו-צדדית. חולים אלה סובלים מפגיעה בינונית עד חמורה בראיה המרכזית בעין אחת או בשתי העיניים וכתוצאה מכל נפגמת במידה רבה יכולת התיפקוד המצריכה ראיה מרכזית כמו זיהוי פנים, נהיגה, צפייה בטלויזיה וקריאה. הפגיעה באיכות החיים כתוצאה מכל עשויה להיות חמורה ומלווה בחוסר עצמאות, דיכאון ושכיחות גבוהה יותר של תאונות.

חולים עם איבוד שדה ראיה מרכזי כתוצאה מ- AMD מתקדם לרוב נהנים משימוש באמצעי הגדלה לקרוב ולרחוק וחלקם נוהג להשתמש בטלסקופים המוחזקים ביד או מורכבים על המשקפיים כדי לשפר את תיפקודם. החיסרון של טלסקופים אלה שהם גדולים יחסית, השימוש בהם מגושם ושדה הראיה המתקבל דרכם הינו קטן מאד. השימוש בטלסקופים כאלה על משקפיים פוגם בהופעה של האדם ובנוסף יכול לגרום גם לתחושת סחרחורת ובחילה הנובעים מ- vestibular ocular reflex conflict כתוצאה מהצורך לסרוק בעזרת תנועות ראש במקום תנועות עיניים.

מתקן טלסקופי זעיר הניתן להשתלה תוך-עיינית בעת ניתוח ירוד פותח ע”י ד”ר יצחק ליפשיץ מאפשר לקבל תמונה מוגדלת על הרשתית המרכזית. מתקן זה מיועד עבור חולים עם AMD בשלב מאוחר שלא ניתן לתיקון בשתי העיניים עם פגיעה בינונית עד קשה בראיה. הטלסקופ מושתל בעת ניתוח ירוד בתוך קופסית העדשה בלשכה האחורית במקום עדשה תוך עינית שיגרתית. הוא שוקל בערך 46 מ”ג בתוך מי הלישכה ו- 96 מ”ג באויר בערך פי ארבע או חמש כבד יותר מעדשה תוך עיינית. אורכו של החלק האופטי של הטלסקופ הוא 4.6 מ”מ וקוטרו 3 מ”מ. לאחר השתלתו, הטלסקופ בולט קדימה דרך האישון למרחק של 0.1 עד 0.5 מ”מ. המרחק שנשאר בין פני הטלסקופ הקדמיים לבין הקרנית הינו כ- 2 מ”מ. לאחר ההשתלה, יחד עם הקרנית נוצרת מערכת טלסקופית הגורמת לכך שהתמונה הנופלת על הרשתית תהיה גדולה פי 3 מהתמונה הרגילה. עומק החדות המתקבל גדול בהרבה מאשר הקיים בעין עם IOL רגיל. לאחר הניתוח ניתן באמצעות משקפיים “רגילים” לשפר עוד יותר את חדות הראיה לרחוק ולקרוב. האביזר תוכנן להשתלה לעין אחת בלבד אשר תשמש לראיה מרכזית ואילו העין השניה תשמש את החולה לראיה היקפית הדרושה להתמצאות ותנועה.

לטלסקופ המושתל בתוך העין יתרון על טלסקופ המוחזק מבחוץ במניעת vestibular ocular reflex conflict והסימפטומים הנובעים ממנו. בנוסף הדבר מאפשר לשמור על הופעה רגילה למרות שימוש מתמיד בטלסקופ בניגוד לטלסקופ החיצוני המצריך החזקתו ביד מול העין או שימוש במשקפיים בעלי מראה לא שיגרתי.

המאמר מסכם את התוצאות של phase I multicenter trial של השתלת טלסקופ זעיר בחולים AMD יציב שלא ניתן לטיפול שבוצע כדי לבחון את היעילות והבטיחות של מתקן חדש זה. (2)

המחקר התנהל כמחקר קליני פרוספקטיבי פתוח שהתבצע במספר מרכזים בארה”ב, במינסוטה, קליפורניה, אורגון וטקסס. השתתפו בו 14 חולים בגיל 60 ומעלה, עם AMD דו-צדדי עם צלקת גאוגרפית אטרופית או דיסציפורמית, ירוד וחדות ראיה בין 6/12 ל- 6/120, בהם הושתל טלסקופ זעיר לעין אחת. בוצעה הערכה של חדות הראיה הטובה ביותר לרחוק ולקרוב, ספירת תאי אנדותל ואיכות החיים. הערכת איכות החיים נמדדה לפני ההשתלה ואחריה על פי ההשפעה על התפקוד היום-יומי.

כעבור 12 חדשים, ב- 10 מתוך 13 חולים המהווים 77% נמצא שיפור בחדות הראיה של שתי שורות או יותר לרחוק או קרוב. ב- 8 מתוך 13 המהווים 63% נמצא שיפור ב- 3 שורות או יותר לרחוק או קרוב. לא היו כל תופעות לוואי לא רצויות שנשארו לאורך זמן. ספירת תאי אנדותל פחתה ב- 13% בממוצע. ברוב החולים נצפה שיפור באיכות החיים.

התוצאות של ניסוי phase I זה תומכים בצורך להמשיך ולבדוק את הטלסקופ הזעיר באוכלוסיה גדולה יותר עם AMD בשלב מתקדם.