בצקת מקולרית הינה הגורם העיקרי לפגיעה בראיה בחולי סוכרת. הטיפול בה מבוסס בעיקר על פוטוקואגולציה עם לייזר. ה- (Early Treatment Diabetic Retinopathy Study) ETDRS הראה שטיפול לייזר פוקלי יעיל עבור עיניים עם בצקת מקולרית סכרתית משמעותית מבחינה קלינית. אולם עבור בצקת מקולרית דיפוזית תוצאות טיפול זה היו מוגבלות. הראו שטיפול בפוטוקואגולציה עם לייזר בצורת רשת (grid-pattern) גרם לספיגת בצקת מקולרית דיפוזית מסוכרת ב- 68% עד 94% מהמקרים וחדות הראיה התייצבה ב- 61%. אולם ב- 24.6% מהעיניים חדות הראיה הדרדרה בשלוש שורות או יותר למרות הטיפול.

נבדקים כעת טיפולים חליפיים לפוטוקואגולציה עם לייזר לבצקת מקולרית דיפוזית מסוכרת. לאחרונה, דווח שהזרקת טריאמצינולון (triamcinolone) לזגוגית הייתה יעילה עבור בצקת מולרית ציסטואידית משנית לאובאיטיס. במחקר פרוספקטיבי אך לא מבוקר, דווח שהזרקה לזגוגית של טריאמצינולון היה יעיל גם עבור בצקת מקולרית דיפוזית בסוכרת.

במחקר פרוספקטיבי ומבוקר שבוצע על ידי חוקרים מ- Hפpital Lariboisiטre, Assistance Publique-Hפpitaux de Paris, Universitי Paris נבדקה היעילות והבטיחות של הזרקה אחת לתוך הזגוגית של טריאמצינולון אצטט כטיפול בבצקת מקולרית דיפוזית בחולי סוכרת. בוצע שימוש ב- optical coherence tomography (OCT) לצורך הערכה של התוצאות האנטומיות. (5)

במחקר השתתפו 15 חולים עם בצקת מקולרית דו-צדדית שלא הגיבה לטיפול לייזר. בכל החולים בוצעה הזרקה לתוך הזגוגית של 4 מיליגרם טריאמצינולון אצטט בעין אחת והעיניים השניות שימשו כקבוצת ביקורת. עובי אמצע המקולה נמדד באמצעות OCT כעבור חודש, 3 חודשים וששה חודשים. בנוסף נבדקו חדות הראיה לפי ה- ETDRS scores, הלחץ התוך עייני והתפתחות ירוד.

בדווח הנוכחי מתוארות תוצאות הטיפול ב- 12 חולים עם מעקב של לפחות 3 חדשים. בשבעה מתוכם המעקב היה של עד 6 חדשים. עובי המקולה המרכזית שהיה בתחילת הניסוי 509.6 מיקרון ירד כעבור חודש לאחר ההזרקה ל- 207.3 מיקרון בעין שהוזרקה לעומת שינוי מ- 474.4 מיקרון ל- 506.7 מיקרון בעין השניה שלא הוזרקה. ההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. כעבור 3 חדשים לאחר ההזרקה, עובי המקולה ירד ל- 207 מיקרון בעין שהוזרקה לעומת 469.3 מיקרון בעין השניה שלא הוזרקה. גם הבדל זה היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. כעבור 6 חדשים, ההבדל בעובי מרכז המקולה בין הקבוצה המטופלת לקבוצת הביקורת לא היה משמעותי בגלל התפתחות מחדש של בצקת מקולרית בחמישה מתוך 12 העיניים שהוזרקו.

לא נמצא הבדל משמעותי בחדות הראיה (שנבדקה באמצעות ציוני ETDRS) בין הקבוצה המטופלת לקבוצת הביקורת באף אחת מנקודות הזמן שנבדקו לאחר ההזרקה. ב- 6 מתוך 12 העיניים שטופלו בהזרקה היתה עלייה של הלחץ התוך עייני ליותר מ- 25 מ”מ כספית והלחץ אוזן בכל המקרים בעזרת טיפול טופיקלי.

המסקנה של החוקרים הייתה, שהזרקה לתוך הזגוגית של טריאמצינולון אצטט מפחיתה ביעילות את עיבוי המקולה כתוצאה מבצקת דיפוזית בחולי סוכרת, לפחות לפרק זמן קצר. המחקר הנוכחי לא הראה שיפור בחדות הראיה כתוצאה מכך.