על פי מחקר חדש נראה כי rimexolone קשור בהשפעה אוקולו-היפרטנסיבית מוגברת בילדים לאחר ניתוח, בהשוואה ל- fluorometholone (Flarex, FML Liquifilm).

במחקר השתתפו 54 ילדים בגיל ממוצע של 5.3 שנים שעברו ניתוח דו צדדי לתיקון פזילה. לאחר הניתוח עין אחת נבחרה אקראית לקבלת טיפול ברימקסולון טופיקלי 1% והעין השניה טופלה בפלואורומתולון טופיקלי 0.1%. הטיפול ניתן ארבע פעמים ביום במשך חודש.

בשתי הקבוצות הלחץ התוך עיני (IOP) היה גבוה בהשוואה ללחץ לפני הניתוח. אולם בקבוצת הרימקסולון ה- IOP הממוצע היה גבוה משמעותית מאשר הלחץ הממוצע בקבוצה השנייה (19.7 לעומת 17.6 מ”מ כספית). גם העליה מהערך ההתחלתי היתה רבה יותר בקבוצת הרימקסולון והתרחשה מוקדם יותר.

מבין העיניים שטופלו ברימקסולון הופיעו 6 מקרים של עלייה ב- IOP בעלת משמעות קלינית (מעל 10 מ”מ כספית). לא הופיעו מקרים כאלו בקבוצת הפלואורומתולון.

בשתי הקבוצות נרשמה הפחתה משמעותית בסימני הדלקת, אולם בקבוצת הרימקסולון היו יותר מקרים ללא כל סימן של אודם לחמיתי ומקרים ללא כל תלונה של אי-נוחות עינית בימים 13 ו- 20 למעקב.

למרות שרימקסולון היה יעיל יותר בהפחתת סימני הדלקת השימוש בו היה קשור בסיכון מוגבר לפתח עליית IOP על רקע הטיפול. כיוון שתגובה מסוג זו בולטת יותר בילדים, החוקרים כותבים כי יש לבצע מעקב של IOP בילדים המטופלים ברימקסולון במשך תקופה ארוכה או בתדירות גבוהה.

Arch Ophthalmol. 2003;121:1716-1721

לידיעה במדסקייפ