בקרב חולים עם תרומבואמבוליזם ורידי אקוטי, הסיכון לדימום משמעותי קלינית היה נמוך יותר משמעותית עם Apixaban לעומת Rivaroxaban במהלך שלושה חודשים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Apixaban ו- Rivaroxaban הם נוגדי הקרישה הפומיים הנפוצים ביותר בשימוש לטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי חד. עם זאת, אין מידע רב אודות ההבדלים בסיכון לדימום בין שתי התרופות.
החוקרים השלימו מחקר פרוספקטיבי, אקראי, בתווית-פתוחה, במהלכו חולים עם תסחיף ריאתי תסמיני חד או פקקת ורידים עמוקים פרוקסימאלית חולקו לקבלת Rivaroxaban או Apixaban למשך שלושה חודשים. הטיפול ב-Apixaban ניתן במינון של 10 מ”ג, פעמיים ביום, למשך שבוע ולאחר מכן 5 מ”ג פעמיים ביום, כאשר Rivaroxaban ניתן במינון של 15 מ”ג פעמיים ביום למשך 21 ימים ולאחר מכן במינון של 20 מ”ג כל יום.
התוצא העיקרי היה דימום בעל חשיבות קלינית, משלב של דימום מג’ורי או דימום לא-מג’ורי משמעותי קלינית, במהלך שלושת חודשי המחקר. תוצאים משניים כללו תמותה מכל-סיבה.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 2,760 חולים: 1,370 חולים בזרוע Apixaban ו-1,390 חולים בזרוע Rivaroxaban.
אירועי התוצא העיקרי תועדו ב-44 מבין 1,345 חולים (3.3%) בזרוע הטיפול ב-Apixaban וב-96 מבין 1,355 חולים (7.1%) בזרוע הטיפול ב- Rivaroxaban (סיכון יחסי של 0.46, רווח בר-סמך 95% של 0.33-0.65).
במהלך המחקר תועד מקרה אחד של תמותה מכל-סיבה בזרוע הטיפול ב-Apixaban (0.1%) וארבעה מקרי תמותה בקבוצת הטיפול ב- Rivaroxaban (0.3%) (סיכון יחסי של 0.25, רווח בר-סמך 95% של 0.03-2.26).
אירועים חריגים חמורים שאינם קשורים לדימום או תרומבוזיס ורידי תועדו ב-36 חולים (2.7%) בזרוע הטיפול ב-Apixaban וב-30 חולים (2.2%) בזרוע הטיפול ב- Rivaroxaban.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי Apixaban מלווה בסיכון מופחת לדימום משמעותי לעומת Rivaroxaban בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!