אבחנה של אי-ספיקת לב מלווה בסיכון מוגבר להיארעות ממאירות ולתמותה עקב מחלה ממארת, כאשר הסיכון עשוי להיות גבוה ביותר בקרב חולים עם אי-ספיקת לב לא-מפוצה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JACC:CardioOncology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים להערכת הקשר בין אי-ספיקת לב ובין ממאירות ותמותה עקב ממאירות הדגימו תוצאות סותרות. כעת הם ביקשו לבחון את שיעורי היארעות מחלות ממאירות ותמותה עקב ממאירות בחולים עם אבחנה של אי-ספיקת לב.
החוקרים זיהו 104,020 חולים עם אי-ספיקת לב בגילאי 50 שנים ומעלה עם לפחות חמש שנות מעקב והתאימו להם מספר דומה של ביקורות לפי גיל, מין, מדד מורכבות טיפול תרופתי, מדד Charlson Comorbidity Index ומשך מעקב. היארעות ממאירות ותמותה עקב מחלה ממארת נקבעו על-בסיס קושי ICD-9R ברשומות האשפוז או רישומי התמותה.
שיעורי היארעות מחלות ממאירות עמדו על 23.36 מקרים (רווח בר-סמך 95% של 20.98-21.74) ל-1,000 שנות-אדם בקרב חולים עם אי-ספיקת לב, בהשוואה ל-12.42 מקרים (רווח בר-סמך 95% של 12.14-12.72) מקרים ל-1,000 שנות-אדם בקבוצת הביקורת (יחס סיכון של 1.76, רווח בר-סמך 95% של 1.71-1.81).
שיעורי התמותה עקב ממאירות גם היו גבוהים יותר בקרב חולי אי-ספיקת לב בהשוואה לביקורות (יחס סיכון של 4.11, רווח בר-סמך 95% של 3.86-4.38), בפרט בקרב חולים מתחת לגיל 70 שנים (יחס סיכון של 7.54, רווח בר-סמך 95% של 6.33-8.98), בהשוואה לחולים בגילאי 70-79 שנים (יחס סיכון של 3.80, רווח בר-סמך 95% של 3.44-4.19), או חולים בגילאי 80 שנים ומעלה (יחס סיכון של 3.10, רווח בר-סמך 95% של 2.81-3.43).
הסיכון המוגבר על-רקע אי-ספיקת לב היה נכון למרבית סוגי המחלות הממאירות.
בקרב חולים עם אי-ספיקת לב, מרשמים לטיפול במשתני לולאה במינון גבוה לוו בהיארעות מוגברת של מחלות ממאירות (יחס סיכון של 1.11, רווח בר-סמך 95% של 1.03-1.21) ותמותה עקב ממאירות (יחס סיכון של 1.35, רווח בר-סמך 95% של 1.19-1.53).
החוקרים מסכמים וכותבים כי אי-ספיקת לב מלווה בסיכון מוגבר לממאירות ותמותה עקב ממאירות, אשר עשוי להיות גבוה יותר במצבי אי-ספיקת לב לא-מפוצה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!