במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים, מהן עולה כי טיפול לדיכוי TSH בחולים עם היסטוריה של ממאירות ממוינת של בלוטת התריס מלווה בסיכון מוגבר לצפיפות עצם נמוכה יותר בנשים לאחר-מנופאוזה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פעילות-יתר תת-קלינית של בלוטת התריס מעלה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים ולכ קיים חשש מפני דיכוי TSH לפרק זמן ממושך לאחר כריתת בלוטת התריס בחולים עם ממאירות ממוינת של בלוטת התריס.
מטרתם כעת הייתה לבחון את ההשפעה של טיפול לדיכוי TSH על צפיפות העצם בחולים עם היסטוריה של ממאירות ממוינת של בלוטת התריס.
חיפוש במאגרי PubMed, Embase, Cochrane Library ומאגרים נוספים הוביל לזיהוי 17 מחקרים תצפיתיים שכללו חולים עם ממאירות ממוינת של בלוטת התריס, אשר קיבלו טיפול לדיכוי TSH. בסיכומו של דבר, החוקרים אספו נתונים אודות 739 חולים ו-1,085 ביקורות עם נתונים זמינים אודות בדיקות צפיפות עצם.
מהנתונים עולה כי טיפול לדיכוי TSH לווה בירידה משמעותית בצפיפות העצם בעמוד שדרה מותני (0.03-, רווח בר-סמך 95% של 0.05- עד 0.02-) ומגמה דומה תוארה בצפיפות העצם בכלל ירך.
בנשים לפני מנופאוזה, טיפול לדיכוי TSH לווה בעליה משמעותית בצפיפות העצם בעמ”ש מותני (0.04, רווח בר-סמך 95% של 0.02-0.06) ובצוואר הירך (0.02, רווח בר-סמך 95% של 0.01-0.04).
בגברים, לא תועד קשר מובהק סטטיסטית בין טיפול לדיכוי TSH ובין צפיפות העצם בכל האתרים, בהשוואה לביקורות.
החוקרים קוראים לרופאים לתת את הדעת לבריאות העצם ובטיחות הטיפול ארוך הטווח במטופלים עם היסטוריה של ממאירות ממוינת של בלוטת התריס.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!