במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatric Society, פרופ’ שרה כרמל מאוניברסיטת בן-גוריון ושותפיה מדווחים על תוצאות מחקר חדש מישראל, מהן עולה כי ירידה ברצון לחיות מנבאת הופעת דיכאון בגיל מבוגר, ולא ההיפך, רמז לכך שירידה ברצון לחיות תורמת ומובילה לדיכאון בהווה ובעתיד.
מטרת החוקרים הייתה להעריך את האינטראקציה בין דיכאון ובין ירידה ברצון לחיות לאורך שנתיים בקשישים. הם התבססו על נתונים משלוש ערים גדולות בישראל, תוך התמקדות בתושבים בגילאי 75 שנים ומעלה.
מדגם המחקר כלל 870 משתתפים ומהנתונים עלה כי מבין המשתנים הרפואיים והסוציו-דמוגרפיים שנבחנו, רק הערכה עצמית של המצב הבריאות ניבאה את הרצון לחיות ותסמיני דיכאון, כאשר גיל זוהה כגורם המנבא את תחושת הרצון לחיות. החוקרים מדווחים כי הרצון לחיות ניבא הופעת תסמיני דיכאון בכל נקודת זמן במהלך ההערכה.
מעבר להשפעות החתך הללו, הרצון לחיות ניבא תסמיני הישרדות שנה מאוחר יותר בשנה השניה והשלישית. במילים אחרות. כיוון הניבוי היה רק בין רצון לחיות ובין תסמיני דיכאון, בו-זמנית ולאורך זמן.
החוקרים כותבים כי גישות שנועדו לשפר את הרצון לחיות בקשישים עשויות לסייע בהפחתת הסיכון לדיכאון. יתרה מזאת, התערבויות פסיכותרפואיטיות המכוונות לרצון לחיות עשויות לשמש כאמצעי יעיל כנגד דיכאון.
J Am Geriatr Soc. 2018;66(7):1290-1295
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!