במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Oncology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בקשישים בגילאי 70 שנים ומעלה, לטיפול ניאו-אדג’וונטי הכולל כימותרפיה וקרינה, ובהמשך ניתוח, תוצאות דומות לאלו המתוארות בחולים צעירים יותר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מחקרים רבים להערכת תוצאות קליניות בקשישים תחת טיפול ניאו-אדג’וונטי לסרטן רקטום מתקדם-מקומית. מטרתם הייתה לבחון את ההשפעה של גיל על התוצאות הקליניות.
החוקרים אספו נתונים אודות חולים עם אבחנה של סרטן רקטום מתקדם-מקומית, שקיבלו טיפול ניאו-אדג’וונטי כימותרפי-קרינתי וניתוח למטרת ריפוי בין השנים 2005-2012, בחמישה מרכזים גדולים לטיפול בסרטן ברחבי קנדה. גיל נבחן כמשתנה רציף וכמשתנה דיכוטומי (מתחת 70 לעומת 70 ומעלה), תוך הערכת הקורלציה עם שיעורי הישרדות ללא-מחלה, שיעורי הישרדות ספציפיים לממאירות ושיעורי הישרדות כוללים.
מבין 1,172 חולים שנכללו במחקר, 295 היו בגילאי 70 שנים ומעלה (25%), ובקבוצה זו תועדה שכיחות נמוכה יותר של טיפול כימותרפי אדג’וונטי (60% לעומת 79%, p<0.0001), טיפול כימותרפי אדג’וונטי מבוסס Oxaliplatin (12% לעומת 31%, p<0.0001), השלמת טיפול ניאו-אדג’וונטי כימותרפי (76% לעומת 86%, p<0.001), וסיכוי גבוה יותר להופעת אנמיה בזמן התחלת טיפול ניאו-אדג’וונטי כימותרפי-קרינתי (42% לעומת 30%, p=0.0004).
מניתוח רב משתנים עלה כי גיל 70 שנים ומעלה לווה בשיעורי הישרדות ללא-מחלה שהיו דומים (יחס סיכון של 0.93), שיעורי הישרדות ספציפיים לממאירות שהיו דומים (יחס סיכון של 0.81, P=0.45) ושיעורי הישרדות כוללים דומים (יחס סיכון של 1.28, p=0.20), בהשוואה לחולים צעירים יותר. כמשתנה רציף, עליה בגיל לא ניבאה שיעורי הישרדות ללא-מחלה (יחס סיכון של 1.00, p=0.49), או שיעורי הישרדות ספציפיים לממאירות (יחס סיכון של 1.002, p=0.88); עם זאת, תוארה קורלציה בין הגיל ובין שיעורי הישרדות כוללים נמוכים יותר (יחס סיכון של 1.02, p=0.04).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהחלטה על התאמה לטיפול ניאו-אדג’וונטי כימותרפי-קרינתי וניתוח על-סמך נתונים שאינם מבוססים על הגיל בלבד.
Ann Oncol. 2015;26(10):2102-2106
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!