מטה אנליזה שבחנה את הסיכון לדימומים מג’וריים של התרופות נוגדות הקרישה הפומיות החדשות (NOACs ) באינדיקציות שונות מדווחת כי קיימת שונות בסיכון לדימומים בהתוויות השונות, אך שבאופן כללי הסיכון לדימום ב-NOACs נראה כנמוך יותר מאשר תחת טיפול בוורפרין.
החוקרים ביצעו את מטה-האנליזה תוך שימוש במחקרים אקראיים ומבוקרים המשווים NOACs (נכללו ריברוקסבן, דביגטרן, אפיקסבן, אדוקסבן ודרקסבן ) מול קבוצות ביקורת.
בסה”כ נכללו במטה-אנליזה 50 מחקרים שכללו 155,537 מטופלים. אנליזה מצטברת שכללה את כל ה-NOACs לכל ההתוויות הדגימה שלא היה הבדל מובהק בין NOACs לתרופות אליהן בוצעה ההשוואה, כאשר הסיכון היחסי היה 0.93, ברווח בר סמך ב-95% הסתברות בין 0.79-1.09) . האנליזה המצטברת הראתה גם ש-NOACs גרמו באופן מובהק פחות דימומים מג’וריים בהשוואה לאנטגוניסטים של ויטמין K (VKA – וורפרין/קומדין) עם סיכון יחסי של 0.77 (בטווח 0.64-0.91).
האנליזה לתרופות ספציפיות בקבוצת ה-NOACs הראתה שהסיכון לדימומים מג’וריים לא היה שנה עם ריברוקסבן, אפיקסבן או דביגרטן בהשוואה לתרופות פרמקולוגיות אקטיביות או VKA .
בניתוח לאינדיקציות ספציפיות נמצא ש-NOACs היו קשורות לסיכון מובהק גבוה יותר לדימום מג’ורי לאחר ניתוח מפרק ירך (סיכון יחסי 1.43, בטווח 1.02-1.99) , במטופלים עם אירוע קורונרי חד (ACS) שם נמצא כי בהשוואה לפלציבו הסיכון היחסי היה 2.89 (בטווח 2.01-4.14), ולחולים קשים (סיכון יחסי של פי 2.79, בטווח 1.69-4.6) .
לעומת זאת בטיפול בפקקת ורידים (VTE) אקוטית או תסחיף ריאתי (PE) הטיפול ב-NOACs היה קשור לסיכון מובהק נמוך יותר עם סיכון יחסי של 0.63 (בטווח 0.44-0.9).
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין NOACs לתרופות אליהן הושוו בטיפול בפרפור פרוזדורים ולהארכת טיפול ב-VTE .
החוקרים מסכמים כי הסיכון לדימומים מג’וריים עם ה-NOACs שונה באינדיקציות השונות שבהן נעשה בהן שימוש. כללית, הם מציינים ה-NOACs קשורים לסיכון נמוך יותר לדימומים מג’וריים בהשוואה ל-VKA . ה-NOACs קשורים לסיכון גבוה יותר לדימומים מג’וריים לאחר ניתוח מפרק ירך , ACS וחולים במצב קשה, אך לסיכון נמוך יותר במטופלים עם VTE/PE אקוטי.
.
Int J Cardiol.2015 Jan 20;179:279-87
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!