מאת מערכת אי-מד
אנשים התורמים אחת מכליותיהם נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלת כליות סופנית (ESRD), אך הסיכון האבסולוטי לכך עדיין נמוך, כך עולה ממחקר חדש מ-JAMA .
במגרת האנליזה של נתוני ה-NHANES הוערך הסיכון לאורך 15 שנה להגעה ל-ESRD , ונמצא שבקרב תורמי כליה הוא מגיע ל-30.8 לכל 100,000 בהשוואה ל-3.9 ל-10,000 למשתתפים בריאים תואמים שלא תרמו כליה.
החוקרים מציינים שעדיין מדובר על שיעור סיכון אבסולוטי נמוך של כ-1 לכל 1000 תורמים לאורך 15 שנה. עם זאת הם סבורים שתורמים פוטנציאלים של כליות צריכים להיות מודעים לסיכון המוגבר. בביקורת למחקר ציינו מס’ נפרולוגים המצוטטים במדפייג’ שאין לקבוע בוודאות סיבתיות ושייתכן שיש גורמים אחרים המעלים את הסיכון היחסי בקרב התורמים, ובעיקר יש לבחון אם לא מדובר בקשר משפחתי גנטי המשפיע על הסיכון שכן מרבית התורמים הם קרובי משפחה של חולי כליות סופניים.
יחד עם זאת יש הסכמה בין המומחים שהמחקר מצביע על הצורך לבחון בצורה יותר מדוקדקת את התורמים ולהעריך את רמת הסיכון להתפתחות מחלה כלייתית אצלם.
יש לציין שמחקרים קודמים הצביעו על כך שעבור תורמי הכליות הפרוצדורה בטוחה בטווח הקצר, וששיעורי ההישרדות בטווח הארוך דומים לאנשים בריאים שלא תרמו כליה.
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים 96,217 תורמי כליה ו-20,024 משתתפים תואמים שלא תרמו כליה בין 1994 ל-2011, תוך מעקב אחר התפתחות של ESRD .
כאמור, החוקרים מצאו עלייה מובהקת בסיכון ל-ESRD בקבוצת התורמים לאורך 15 שנות מעקב, אשר נותרה מובהקת גם עבור לבנים ושחורים. בנוסף, הם מצאו שהסיכון המוערך לאורך החיים ל-ESRD בקרב תורמי כליה הוא עדיין נמוך יותר מאשר באוכלוסיה הכללית, שכן השכיחות באוכלוסיה הכללית מושפעת גם מהסיכון המוגבר שיש לחולי סוכרת (שאצלם הסיכון הוא 326 ל-10,000 לעומת 90 ל-10,000 באוכלוסיה הכללית).
במאמר מערכת מציעים המחברים ליידע כאמור את התורם על הסיכון וכן לשלבו בבדיקות ניטור שנתיות לבדיקת אלבומינוריה, רמות סוכרת בדם, לחץ דם וכד’. עם זאת הם גם מציינים כי אין לקשור בוודאות את הסיכון המוגבר לעצם מתן תרומת הכליה. מבחינת בריאות הציבור, סבורים המחברים שיש בהחלט מקום לעודד מתן תרומת כליה לתורמים מתאימים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!