מפוסטר שהוצג בכנס השנתי מטעם הAmerican Society of Clinical Oncology עולה כי טיפול תוך-ורידי חד-פעמי ב- Glucarpidase (Voraxaze) יעיל מאוד במצבי חירום אונקולוגיים הנובעים מעליה משמעותית ברמות מתוטרקסט בדם בעקבות הפרעה בתפקוד הכלייתי.

לדברי החוקרים, חלק מהחולים הסובלים ממחלות ממאירות ומטופלים במינונים גבוהים של מתוטרקסט עשויים לפתח הפרעה בתפקוד הכלייתי, למרות טיפול תומך אופטימאלי, ובעקבות זאת חלה עליה ניכרת ברמות מתוטרקסט בדם, עד כדי סכנה למצב חירום אונקולוגי.

Glucarpidase אושר מוקדם יותר במהלך השנה ע”י מנהל התרופות והמזון האמריקאי והביא להפחתת רמות מתוטרקסט בדם בכ-99% בתוך 15 דקות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מינון גבוה של מתוטרקסט הינו טיפול כימותרפי סטנדרטי במגוון ממאירויות במבוגרים ובילדים, אך שיעורי הרעילות הכלייתית נעים סביב 2-10%. הסברה כי הפגיעה הכלייתית נובעת משקיעה של מתוטרקסט והמטבוליטים של התרופה בצינוריות הכליה. מאחר שהתרופה מפונה בעיקר דרך הכליות, פגיעה בתפקוד הכלייתי מובילה לעלייה ברמות התרופה בדם ובעקבותיה סיכון מוגבר לרעילות עקב הטיפול, כולל דיכוי מח עצם, מוקוזיטיס, רעילות עורית וכבדית ואנצפלופתיה.

לצורך המחקר אספו החוקרים נתונים ממחקרים להערכת הטיפול ב- Glucarpidase משנת 1993, אז הפך זמין לשימוש מחקרי. עד יוני 2009, Glucarpidase ניתן ל-429 חולים שפיתחו רעילות כלייתית ועיכוב בפינוי מתוטרקסט. חולים אלו טופלו במינונים גבוהים של מתוטרקסט בשל אוסטיאוסרקומה (30%), ALL (Acute Lymphoblastic Leukemia, 23%), לימפומה שאינה-הודג’קין (40%) או ממאירויות אחרות.

מרבית החולים (76%) קיבלו מנה אחת בלבד של Glucarpidase (50 יחידות לקילוגרם במהלך חמש דקות). 22% מהחולים קיבלו שני עירויים של Glucarpidase ו-2% טופלו בשלוש מנות.

חציון הזמן בין מתן מתוטרקסט במינון-גבוה ובין Glucarpidase עמד על שלושה ימים. כאשר החולים פיתחו רעילות והפרעה כלייתית, חציון רמות מתוטרקסט בדם עמדו על 17 מיקרומול לליטר, אם כי בחלק מהחולים הרמות הגיעו ל-1000 מיקרומול לליטר.

לאחר מתן Glucarpidase, רמות מתוטרקסט בדם ירדו באופן מהיר ודרמטי; הן ירדו ב-99% בתוך 15 דקות. בחולים רבים הירידה נותרה לאורך זמן. בנוסף ל- Glucarpidase, כל החולים קיבלו עירוי נוזלים דרך הוריד, אלקלינזציה של השתן וטיפול ב-Leucovorin.

הטיפול ב- Glucarpidase נסבל היטב, כאשר תופעות הלוואי כללו נימול (2%), הסמקה (1.8%) וכאבי ראש (1%).

מבין 429 שקיבלו את התרופה, 34 חולים (8%) מתו בתוך שלושים ימים מהטיפול, אך הרופא המטפל במקרים אלו קבע כי הסיבה לתמותה אינה קשורה לטיפול ב- Glucarpidase.

החוקרים מסבירים כי Glucarpidase מהווה אפשרות תרפויטית לרופאים המטפלים בחולים עם רעילות מתוטרקסט. הטיפול צפוי לסייע במרכזים המטפלים בחולים עם ממאירויות במתוטרקסט במינונים גבוהים. במידה והטיפול ניתן מוקדם עם זיהוי הפרעה חדה בתפקוד הכלייתי ועליה ברמות מתוטרקסט בדם, יש סיכוי טוב שניתן יהיה למנוע רעילות. חשוב להמשיך בטיפול ב-Leucovorin מאחר ש- Glucarpidase אינו נכנס לתוך התאים, בניגוד ל-Leucovorin.

מתוך הכנס השנתי מטעם הAmerican Society of Clinical Oncology

לידיעה במדסקייפ