מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של כתב העת Lancet Oncology עולה כי מתן תת עורי של Bortezomib (ולקייד) אינו נחות ממתן תוך ורידי במטופלים עם relapsed multiple myeloma .
דרך המתן המקובלת של Bortezomib הינה דרך הוריד, עם אפשרות למתן גם באופן תת עורי. במחקר אקראי שלב 3 זה השוו החוקרים יעילות ובטיחות של מתן תת עורי לעומת מתן תוך ורידי של Bortezomib במטופלים עם relapsed multiple myeloma אחרי 2 או 3 טיפולי קוים קודמים. מטרת החוקרים הייתה להדגים non-inferiority של הטיפול התת עורי מבחינת שיעור התגובה הכולל לאחר 4 מחזורי טיפול (כאשר non-inferiority הוגדר כתגובה של 60% לפחות מהתגובה במתן תוך ורידי).
סך של 222 מטופלים השתתפו במחקר. הטיפול ב-Bortezomib ניתן במחזורים של 21 ימים (עד 8 מחזורים) בהם התרופה ניתנה בימים 1, 4, 8, 11 במתן תת עורי או תוך ורידי. סך של 148 מטופלים קיבלו את התרופה במתן תת עורי, ואילו 74 במתן תוך ורידי.
שיעור התגובה הכולל לאחר 4 מחזורי טיפול היה 42% בשתי הקבוצות. הדבר התאים להגדרת non-inferiority עם P=0.002 . לאחר מעקב ממוצע של 12 חודשים לא מצאו החוקרים הבדלים בזמן עד להתקדמות המחלה (10.4 חודשים בקבוצת המתן התת עורי לעומת 9.4 חודשים בקבוצת המתן התוך ורידי, P=0.387 ), או בהשרדות הכוללת לאחר שנה אחת (72.6% בקבוצת המתן התת עורי לעומת 76.7% בקבוצת המתן התוך ורידי, P=0.504 ).
תופעות לוואי דרגה 3 או יותר דווחו ב-57% מהמטופלים בקבוצת המתן התת עורי וב-70% מהמטופלים בקבוצת המתן התוך ורידי. הנפוצים ביותר היו תרומבוציטופניה, נויטרופניה, ואנמיה. תופעות של נוירופתיה פריפרית מכל דרגה (P=0.044 ), מדרגה 2 או יותר (P=0.012 ), וכן מדרגה 3 או יותר (P=0.026 ) היו נפוצות יותר בקבוצת המתן התוך ורידי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מתן תת עורי של Bortezomib מהווה אפשרות טיפולית במטופלים עם relapsed multiple myeloma , אשר אינה נחותה מהאפשרות של מתן תוך ורידי, ואף עשויה להפחית תופעות לוואי. מומחית מהתחום ציינה כי אין מחקר זה מספיק על מנת להכניס מתן תת עורי של התרופה כטיפול מקובל, וכי יש מקום להמשך מחקר בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!