מטרת המחקר היתה לבדוק האם חיסול מחלה רזידואלית מינימלית (MRD) בלויקימיה לימפוציטית כרונית (CLL) בתאי B ע”י alemtuzumab (או mabcampath) קשורה להארכת השרידות.
91 חולי CLL שטופלו בעבר (74 גברים, ו-17 נשים; גיל ממוצע 58 (טווח 32-75); 44 רפרקטורים לאנאלוגים של פורין) קיבלו alemtuzumab למשך 9 שבועות בממוצע בין השנים 1996-2003. בוצעו הערכות מח עצם ע”י ציטומטרית זרימה MRD במטרה לחסל MRD (פחות מתא CLL אחד מ-100,000 תאים נורמלים).
ב-32 (36%) מהחולים היתה רמיסיה מלאה, רמיסיה חלקית ב-17 (19%) מהחולים, וב-42 (46%) לא היתה תגובה. 22 מ-44 חולים רפרקטורים לאנאלוג פורין (50%) הגיבו ל-alemtuzumab. ב-18 (20%) חולים לא היה CLL בדם ובמח העצם. שרידות ממוצעת היתה ארוכה יותר משמעותית בחולי MRD שלילי לעומת MRD חיובי. חולים שהשיגו רמיסיה מלאה והיו שליליים ל-MRD היו בעלי זמן ממוצע ללא טיפול ארוך יותר בהשוואה לחולי MRD חיובי. שרידות ממוצעת ל-18 חולי MRD שלילי היתה 84% ב-60 חודשים. 8 (47%) מחולים אלו הפכו ל-MRD חיובי לאחר תקופה ממוצעת של 28 חודשים.
החוקרים הסיקו כי ניתן להשיג רמיסיה MRD שלילי עם alemtuzumab, לשפר שרידות כללית ושרידות ללא טיפול.
journal of clinical oncology 23;2005
במאמר מערכת צויין כי צעד נוסף בהערכת תגובה בחולי CLL הוא הערכת מצב MRD. התוצאות מהמאמר שנסקר הדגימו את החשיבות של מצב MRD שלילי בחולי CLL וכן כמה מהחולשות בשיטות העכשוויות להערכת תגובה ב-CLL. השאלה החשובה ביותר העולה מהמאמר היא האם יש לשנות את קריטריון בחינת התגובה ל-MRD שלילי ורמיסיה מלאה. למרות שהנתונים הקיימים משכנעים, יש צורך במחקרים נוספים בנושא יתרונות השגת מצב MRD שלילי בחולי CLL. זאת ניתן רק לאחר הכנסת קריטריון זה לשימוש בהערכת תגובה ב-CLL. נראה כי הגיע הזמן לשינוי בטיפול ב-CLL ובקריטריון התגובה לטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!