תנגודת לאינסולין הינה גורם סיכון בלתי תלוי לאי ספיקת לב גדשתית, ודבר זה אולי יכול להסביר את הקשר הידוע בין השמנת יתר ל-CHF.
החוקרים העריכו את הקשר בין תנגודת לאינסולין לאי ספיקת לב באמצעות אנליזת נתונים ב-1187 גברים מבוגרים אשר נמצאו במעקב מתחילת שנות ה-90 עד 2002. כל הנבדקים היו ללא אי ספיקת לב ומחלה ווסקולרית בתחילת המחקר.
הממצאים פורסמו בגיליון יולי של American Medical Association.
תקופת המעקב הממוצעת נמשכה 8.9 שנים, במהלכה 104 פיתחו אי ספיקת לב גדשתית.
עלייה של 1-SD בערך של בדיקת גלוקוז אורלית, רמות פרואינסולין בסרום בצום, BMI והיקף מתניים, הסיכון לאי ספיקת לב עלו ב-44%, 29%, 35% ו-36%, בהתאמה. ירידה של 1-SD בבדיקת אחוז היעלמות גלוקוז הורידה את הסיכון לאי ספיקת לב ב-34%.
אנליזה נוספת הראתה כי מדדי השמנה לא צפו משמעותית אי ספיקת לב כשאחוז היעלמות גלוקוז נכלל באנליזה.
נראה כי תנגודת לאינסולין מהווה קשר ישיר בין השמנת יתר לאי ספיקת לב, אך יש צורך במחקרים נוספים בכדי לאשר תוצאות אלו.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!