במחקר זה בדקו החוקרים את האינטרקציה בין חוסר תיפקוד אימונולוגי וחסר תזונתי לבין אטיולוגיות אלכוהוליות וויראליות של שחמת.

במחקר השתתפו 77 חולי שחמת שחולקו לשלוש קבוצות אטיולוגיה (אלכוהול, HCV ואלכוהול+HCV) ו-32 נבדקו ביקורת. הוערכו פרמטרים של החיסון ההומורלי (מרכיבי המשלים שמספרם 3 ו-4 והאימונו-גלובולינים מסוג A, M, G, ו-E) ושל החיסון התאי (כמות כללית של לויקוציטים ושל לימפוציטים בדם הפריפרי, תת-אוכלוסיות מסוג CD4 ו-CD8 של לימפוציטים מסוג T, היחס CD4/CD8, ובדיקות עוריות של רגישות יתר מאוחרת), כמו גם פרמטרים תזונתיים: מדידות אנתרופומטריות, ורמות האלבומין והטרנספרין בסרום.

השוואות סטטיסטיות רבות-משתנים הראו כי רמת ה-IgM היתה גבוהה יותר בקבוצת ה-HCV; רמת ה-IgG היתה גבוהה משמעותית בקבוצת ה-HCV ובקבוצת האלכוהול+HCV, ואילו בקבוצת האלכוהול נמצאה רמה גבוהה של IgE. אנליזה של תת-אוכלוסיות לימפוציטים מסוג T לא הראתה שונות אטיולוגית, אך בדיקות עוריות של רגישות-יתר מאוחרת הראו שכיחות גבוהה יותר של anergy בקבוצת האלכוהול. מבחינת הפרמטרים האנתרופומטריים, בקבוצת האלכוהול+HCV נמצא כפל-העור הקטן ביותר בשריר התלת-ראשי ואילו הערכת גובה אינדקס הקראטינין נשמרה יותר בקבוצת ה-HCV. ערך ה-BMI, שטח השריר בזרוע, וכמות השומן בזרוע הראו כי בשונה מקבוצת האלכוהול, קבוצת ה-HCV נמצאה דומה לקבוצת הביקורת.

ניתן להסיק כי הבדלים משמעותיים נמצאו בין האטיולוגיות העיקריות של שחמת בנוגע לשינויים אימונולוגיים ולסטטוס התזונתי: מצב תזונתי טוב יותר ומצב אימונולוגי חמור יותר נמצאו במקרי ה-HCV, ולהפך במקרי האלכוהול.

Nutrition Journal 2003, 2:10

לידיעה