שיעורי התמותה עקב סטטוס אפילפטיקוס בארצות הברית עלו כמעט כפליים בין 1999 עד 2020, עם עליה בולטת במיוחד בקשישים בגילאי 75 שנים ומעלה ובשחורים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Neurology.

החוקרים השלימו ניתוח רטרוספקטיבי של נתונים ארציים ממאגר Wide-Ranging Online Data for Epidemiologic Research בין 1999 עד 2020. הם אספו נתונים דמוגרפיים ומידע אודות מקרי תמותה והסיבות לתמותה. בנוסף, הם בחנו את שיעורי התמותה השנתיים עקב סטטוס אפילפטיקוס, תוך חלוקה לפי גיל (מתחת ל-25 שנים, 25-49 שנים, 50-74 שנים, או 75 שנים ומעלה), גזע (אינדיאני-אמריקאי או יליד אלסקה, אסיאתי, שחור או אפריקאי-אמריקאי, או לבן) ורקע אתני (היספאני או לא-היספאני).

שיעורי התמותה המתוקנים לגיל משנית לסטטוס אפילפטיקוס עלו כמעט כפליים בין 1999 עד 2020 (מ-0.13 ל-0.25 ל-100,000 אנשים; אחוז שינוי שנתי ממוצע של 3.07%, p<0.001). תועדו 16,491 מקרי תמותה משנית לסטטוס אפילפטיקוס במהלך תקופת זמן זו.

שיעורי התמותה במהלך תקופת המחקר היו הגבוהים ביותר בקרב מבוגרים בגילאי 85 שנים ומעלה. בקרב אלו בגילאי 75 שנים ומעלה, העלייה המהירה ביותר תועדו בין 2008 ו-2017 (אחוז שינוי שנתי ממוצע של 9.95%).

בקרב שחורים או אפריקאים-אמריקאים בגילאי 75 שנים ומעלה תועדו שיעורי התמותה הגבוהים ביותר משנית לסטטוס אפילפטיקוס והעליה הגדולה ביותר בשיעורי התמותה בין 2009 עד 2020 (אחוז שינוי שנתי ממוצע של 10.1%). בלבנים לא-היספאנים תועדה העלייה הכוללת הגדולה ביותר בשיעורי התמותה עקב סטטוס אפילפטיקוס (אחוז שינוי שנתי ממוצע של 5.33%, p<0.001).

הגורמים הובילים לתמותה עקב סטטוס אפילפטיקוס כללו דום לב, נזק מוחי אנוקסי וכשל נשימתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי העלייה בשיעורי התמותה בקשישים עשויה לנבוע מעליה בתוחלת החיים והישרדות ארוכה יותר עם מחלות רקע המובילות לפרכוסים (נזק מוחי או אירוע מוחי), כך שקשישים מועדים יותר לסטטוס אפילפטיקוס.

Neurology, Sep 8, 2025

לידיעה במדסקייפ