מנתונים שפורסמו בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology עולה כי כמחצית מהנשים שעברו הפסקת הריון בטרימסטר השני מסיבה רפואית הציגו תסמינים העולים בקנה אחד עם הפרעת דחק בתר-חבלתית (Posttraumatic Stress Disorder, או PTSD) ולמעלה משליש הציגו תסמינים חמורים.
החוקרים השלימו ניתוח משני של מחקר רב-מרכזי, אקראי ומבוקר, להערכת הסיכון להופעת PTSD לאחר הפסקת היריון בשליש השני. מדגם המחקר כלל 347 נשים (גיל אימהי חציוני של 33 שנים) בין השנים 2017 ל־2019, שעברו הפסקת היריון מסיבה רפואית בין שבוע 15 לשבוע 27 להיריון. הסיבות להפסקת ההיריון כללו סיכוי גבוה למחלה עוברית קשה ובלתי ניתנת לריפוי או מצב אימהי שהמשך ההיריון היווה איום לבריאות האם.
ההתערבויות כללו מתן Misoprostol בשילוב מרחיבי צוואר הרחם או Misoprostol בלבד. כל המטופלות קיבלו אלחוש אפידורלי ומשבוע 22 להיריון בוצעה השראת מות העובר באמצעות הזרקה של מידאזולם ולידוקאין.
הערכת תסמיני PTSD התבססה על שאלון IES-R (או Impact of Event Scale-Revised), הכולל 22 שאלות. בסך הכול התקבלו 247 שאלונים, מהם 218 מלאים, כאשר חציון מרווח הזמן בין הפסקת ההיריון עד למילוי השאלון עמד על שבעה שבועות.
מהנתונים עולה כי ב-44.9% מהנשים (רווח בר-סמך 95% של 38.4-51.4) תועד ציון המעיד על הפרעת דחק בתר-חבלתית וב-35.8% (רווח בר-סמך 95% של 29.7-41.8) תועד ציון המעיד על הפרעת דחק בתר חבלתית בדרגה חמורה.
לא תועד קשר מובהק בין מדדים חמורים ובין מאפיינים אימהיים או מיילדותיים, כולל מספר לידות קודמות, שימוש במרחיבי צוואר הרחם, משך הלידה, כאב, סיבוכים או הסיבה להפסקת ההיריון.
החוקרים מסכמים וכותבים כי היעדר גורם סיכון ברור להפרעת דחק בתר חבלתית לאחר הפסקת הריון בשליש השני מצביע על כך שהאירוע עצמו עוצמתי במידה כזו שהוא חושף כל אישה לסיכון, ללא קשר למאפייניה הסוציו־דמוגרפיים או המיילדותיים. הממצאים מדגישים את הצורך בסקר שיטתי להפרעת דחק לאחר הפסקת היריון ואת החשיבות של שימוש שגרתי בכלי הערכה ומעקב לאחר הלידה כדי להבטיח טיפול פסיכולוגי מתאים.
Am J Ob Gyn, Fen 20, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!