בחולים עם מחלת אדיסון אוטואימונית תועד שימוש מוגבר בתרופות היפנוטיות/סדטיביות, נוגדי־חרדה ונוגדי־דיכאון בשנה שטרם האבחנה, עדות לפספוס אפשרי של האבחנה של תסמינים מוקדמים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Journal of Endocrinology. השימוש המוגבר בתרופות היפנוטיות/סדטיביות נותר שנים לאחר האבחנה, עדות להפרעות שינה ממושכות באוכלוסיית חולים זו.
מדגם המחקר כלל 963 חולים (גיל חציוני באבחנה של 40.8 שנים; 57.9% נשים) וביקורות תואמות מהאוכלוסייה הכללית (9,366 חולים).
התוצא העיקרי היה ניפוק שנתי אחד לפחות של תרופות אנטי־פסיכוטיות, נוגדי־חרדה, תרופות היפנוטיות/סדטיביות ו/או נוגדי־דיכאון החל משלוש שנים טרם האבחנה ועד שלוש שנים לאחר האבחנה של מחלת אדיסון אוטואימונית.
ניתוח חתך של הנתונים משנת 2019 הושלם להערכת שימוש כרוני בתרופות פסיכוטרופיות, כאשר נדרשו לפחות שני מרשמים לכל משפחת תרופות בחולים עם אבחנה של מחלת אדיסון אוטואימונית בין 2006 עד 2018.
מהנתונים עולה כי תרופות היפנוטיות/סדטיביות היו התרופות הפסיכוטרופיות הנפוצות ביותר שנופקו, כאשר 14.2% מהחולים קיבלו טיפול תרופתי זה בשנה שלאחר האבחנה, בעוד תרופות אנטי־פסיכוטיות היו הכי פחות נפוצות.
בשנה שקדמה לאבחנה של מחלת אדיסון, בחולים עם המחלה האוטואימונית תועד סיכוי גבוה יותר לטיפול בתרופות היפנוטיות/סדטיביות (יחס סיכויים של 1.72, P<0.001), נוגדי־חרדה (יחס סיכויים של 1.38, p=0.014) ונוגדי־דיכאון (יחס סיכויים של 1.29, p=0.016), בהשוואה לביקורות.
השימוש בתרופות היפנוטיות/סדטיביות נותר מוגבר במשך שנים לאחר האבחנה בחולים עם מחלת אדיסון אוטואימונית, בהשוואה לביקורות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות אבחנה מבדלת של מחלות סומאטיות, דוגמת אי־ספיקת אדרנל, בהערכת מטופלים עם תלונות על עייפות וירידה במצב הרוח. מנגד, חשוב במידה שווה להשלים הערכה פסיכיאטרית בחולים עם אי-ספיקת אדרנל המדווחים על עייפות מוגברת או עצבות.
Eur J Endocrinol, Aug 2, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!