במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על סיכון דומה לאירועים מוחיים ותמותה של מטופלים עם פרפור פרוזדורים פוסט ניתוחי אחרי ניתוחים שאינם לבביים בהשוואה למטופלים עם פרפור פרוזדורים שאינו קשור לניתוח.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים שפרפור פרוזדורים (AF) פוסט ניתוחי אחרי ניתוחים שאינם לבביים מעלה סיכון לאירוע מוחי איסכמי ואירוע מוחי חולף (TIA). לא ידוע האם יש הבדל בתוצאים בין AF פוסט ניתוחי אחרי ניתוח לא לבבי לבין אירועי AF שאינם קשורים לניתוחים.
מטרת המחקר היתה להשוות בין תוצאים (אירוע מוחי איסכמי, TIA ועוד) בין מטופלים עם AF פוסט ניתוחי לבין מטופלים עם AF שאינו קשור לניתוח.
המחקר שבוצע הוא מחקר קוהורט. החוקרים אספו נתונים של מטופלים עם אירועי AF בשנים 2000-2013. אירוע AF פוסט ניתוחי הוגדר ככזה שהתרחש עד 30 יום לאחר ניתוח שאינו לבבי. מתוך 4231 מטופלים עם אירועי AF, 13% היו אירועים פוסט ניתוחיים. במהלך המעקב הממוצע של 6.3 שנים, 486 מטופלים אובחנו עם אירוע מוחי איסכמי או TIA ול-2462 היו אירועי AF נוספים. סה”כ 2565 מטופלים נפטרו.
הסיכון לאירוע מוחי או TIA היה דומה בין מטופלים עם AF פוסט ניתוחי לבין אלו עם AF שאינו קשור לניתוח (הבדל סיכון אבסולוטי ARD 0.1% אחרי 5 שנים, Hazard Ratio HR 1.01). הסיכון לAF חוזר היה נמוך יותר אצל מטופלים עם AF פוסט ניתוחי (הבדל סיכון אבסולוטי ARD -13.4% אחרי 5 שנים [רווח בר סמך 95% של -17.8% עד -9%], HR=0.68, [רווח בר סמך 95% של 0.6 עד 0.77]). לא נצפה הבדל בתמותה קרדיווסקולרית או תמותה מכל סיבה בין מטופלים עם AF פוסט ניתוחי ואלו עם AF שאינו קשור לניתוח.
מסקנות המחקר הן שמטופלים עם AF פוסט ניתוחי אחרי ניתוחים שאינם לבביים נמצאים בסיכון דומה לאירועים טרומבואמבוליים ותמותה בהשוואה למטופלים עם AF שאינו קשור לניתוח. החוקרים ממליצים לקחת בחשבון נתונים אלו בניהול מטופלים עם AF לאחר ניתוח, בהחלטה על טיפול אנטיקואגולנטי ובהחלטה על המשך המעקב של מטופלים אלו. מכיוון שמדובר במחקר תצפיתי יש צורך במחקרים רנדומליים מבוקרים לאישוש מסקנות אלו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!