מאת ד”ר אולה קראסיק
מחקרים בריטיים בעבר הדגימו כי מטופלים עם תפקוד כלייתי ירוד או מטופלים הנוטלים תרופות מסויימות נמצאים בסיכון לפתח היפרקלמיה בשל צריכת יתר של אשלגן במוצרים המשווקים כדלים בנתרן.
במכתב מערכת לכתב העת BMJ אשר פורסם בגיליון יולי 2011 מתארים רופאים מבית חולים בריטי מקרה של מטופל בשנות ה-80 עם מחלת כליות כרונית ויתר לחץ דם אשר אושפז בשל חוסר איזון גלוקוז. בעת הקבלה, בדיקות הדם של המטופל הדגימו רמה תקינה של אשלגן 5.1 מילימולליטר. התרופה היחידה המשפיעה על תפקוד הכליות אותה נטל המטופל הייתה Lisinopril (מעכב ACE ).
במהלך האשפוז עלתה רמת האשלגן של המטופל ל-6.9 מילימולליטר. הרמה המשיכה לעלות למרות הפסקת Lisinopril , ללא תגובה לטיפול המקובל. לבסוף, מצא הצוות המטפל כי המטופל הוסיף 3-4 שקיקים של מוצר מלח דל נתרן לארוחות. לאחר הפסקת הוספת מלח זה, ירדה רמת האשלגן של המטופל ל-5.3 מילימולליטר.
הרופאים מציינים כי לאחר ארוע זה הופסק השימוש במוצר המלח דל הנתרן באותו בית חולים. אמנם מוצרים אלה עשויים לעזור בהורדת לחץ דם, הם מהווים גורם סיכון לפיתוח היפרקלמיה בקרב מטופלים רגישים, כגון אלה הנוטלים נוגדי אלדוסטרון, משתנים מסוג potassium-sparing , אנטגוניסטים של angiotensin II ומטופלים עם פגיעה בסיסית בתפקוד הכלייתי. על הרופאים להיות מודעים לסוגייה זו בזמן המלצה על תזונה דלת נתרן למטופלים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!