בקרב חולים שטופלו ב- Tirzepatideלאורך תקופה של 12 חודשים, באלו עם מחלת כליות סופנית או מחלה קודמת בבלוטת התריס תועד סיכון מוגבר להיארעות או החמרת הפרעות בבלוטת התריס, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Clinical Obesity.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול ב- Tirzepatide לווה בעליה תלוית-מינון וזמן בסיכון לגידולים של תאי C בבלות התריס במודלי חיות; עם זאת, הנתונים בבני אדם מוגבלים, עם דיווחים מוגבלים אודות תירואידיטיס ותירוטוקסיקוזיס משנית לטיפול התרופתי.
החוקרים השלימו ניתוח רטרוספקטיבי של הרשומות הרפואיות של 527 חולים שהשלימו 12 חודשי טיפול ב- Tirzepatide במטרה לזהות גורמי סיכון הקשורים עם הפרעה בתפקוד בלוטת התריס; חולים לאחר ניתוח מטבולי או בריאטרי במהלך המעקב הוצאו מהמחקר.
הטיפול ב- Tirzepatide ניתן בזריקה תת-עורית אחת לשבוע, החל ממינון של 2.5 מ”ג, עם עליה כל חודש של 2.5 מג עד למינון מקסימאלי של 15 מ”ג, בהתאם לסבילות; לאחר מכן, החולים המשיכו בטיפול במינון הנסבל המקסימאלי.
התוצא העיקרי היה הופעה חדשה או התקדמות של כל מחלת בלוטת תריס, כולל תירואידיטיס משנית לטיפול תרופתי, השימוטו, מחלת גרייבס, גידולים שפירים, זפק וסרטן בלוטת תריס, במהלך תקופת מעקב של 12 חודשים.
מהנתונים עולה כי ב-5.3% מהחולים (גיל ממוצע של 54 שנים, 79% נשים) תועדה היארעות או החמרת מחלת בלוטת תריס; האבחנות הנפוצות ביותר כללו קשר או זפק (32.2%) ותירואידיטיס משנית לתרופה (21.4%).
מחלת כליות סופנית לוותה בסיכון גבוה כמעט פי שלושה להתפתחות מחלת בלוטת תריס (יחס סיכויים של 2.94, p=0.043).
בחולים עם היסטוריה של מחלת בלוטת תריס תועד סיכון גבוה יותר מפי שלושה להופעה חדשה או החמרת מחלת בלוטת תריס (יחס סיכויים של 3.78, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכתבים כי מחלת כליות סופנית והיסטוריה של מחלת בלוטת תריס עשויים להוות התוויות-נגד אפשריות לשימוש ב- Tirzepatide להפחתת משקל. על הרופאים והמטפלים לשים לב לקשר הנ”ל עת הערכת התאמה לטיפול וניטור תוצאות הטיפול.
Clin Obesity, May 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!