מנתוני עולם אמיתי אודות חולים לאחר טיפול בזריקה לתוך הזגוגית של מעכבי VEGF בשל ניוון מקולארי גילי ניאו-ווסקולארי, עולה כי כ-20% מהם אינם שבים לטיפול, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש, שפורסם במהלך חודש אוגוסט בכתב העת JAMA Ophthalmology.
החוקרים מפילדלפיה בחנו נתונים בין השנים 2012-2016 וזיהו 9,007 משתתפים שקיבלו טיפול זה. הם מצאו כי למעלה מ-20% מהחולים שקיבלו זריקה לא שבו לביקורת למעלה משנה לאחר מכן, כאשר במרבית המקרים, החולים לא שבו למעקב כלל.
בהשוואה לחולים עד גיל 80 שנים, אלו בגילאי 81-86 שנים נטו הרבה יותר להיעלם ממעקב (יחס סיכויים של 1.58) וכך גם היה במקרים של חולים מבוגרים עוד יותר (יחס סיכויים של 3.31).
בקרב אפריקאים-אמריקאים תועד סיכוי נמוך יותר לשוב למעקב, בהשוואה לחולים לבנים (יחס סיכויים של 1.47), כמו גם בחולים אסייאתיים (יחס סיכויים של 2.63) וחולים מגזע אחר (יחס סיכויים של 3.07). הכנסה שיחקה תפקיד מרכזי גם כן, כאשר באלו עם הכנסה גסה של עד 50,000 דולרים תועד הסיכוי הנמוך ביותר לשוב למעקב.
בקרב חולים שהתגוררו במרחק של למעלה מ-30 מיילים מהמרפאה תועד סיכוי נמוך יותר לחזרה למעקב (יחס סיכויים של 1.55), בהשוואה לאלו שהתגוררו במרחק של עד 10 מיילים.
החוקרים זיהו סיכוי גבוה יותר לאובדן מטופלים למעקב עם החמרה בראיה מאובדן ראיה מינימאלי לבינוני לחמור בעת הזריקה הראשונה והאחרונה. עם זאת, הם מציינים כי בקרב חולים שקיבלו זריקות לשתי העיניים תועדו שיעורי אובדן למעקב שהיו נמוכים יותר, דבר שייתכן ומעיד על קשר בין מחלה חמורה יותר ומעקב קפדני יותר.
JAMA Ophthalmol 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!