בחולים עם אבחנה של מחלה ממארת תועד סיכון מוגבר ב-53% לאשפוז בשל דימום מג’ורי בשנה הראשונה לאחר אוטם לבבי, כאשר הסיכון נותר גם במהלך השנה השניה לאחר האירוע הלבבי, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Heart. מבין כלל המחלות הממאירות, סרטן שלפוחית שתן לווה בסיכון הגבוה ביותר.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי בחנו החוקרים אם אבחנה לאחרונה של ממאירות הובילה לעליה בסיכון לדימום מג’ורי במהלך השנתיים הראשונות לאחר אוטם לבבי. הם התבססו על נתונים ממאגרי רישום ארצי באנגליה לזיהוי 587,279 חולים עם אוטם לבבי ראשון בין 2006 ו-2019. חולים עם פרפור פרוזדורים, תרומבואמבוליזם ורידי, או אלו תחת טיפול בקומדין, הוצאו מהמחקר.

מבין אלו, 9,820 (1.7%) אובחנו עם מחלה ממארת בשנה הקודמת. חולים עם ממאירות היו מבוגרים יותר מאלו ללא סרטן (גיל ממוצע של 73.13 לעומת 67.05 שנים). החוקרים התאימו בין החולים בשתי הקבוצות לפי גיל, מין ומאפייני בסיס אחרים. כל החולים הי במעקב לאורך 0-12 חודשים ואלו ששרדו שנה היו במעקב למשך 12-24 חודשים.

בחולים עם אבחנה לאחרונה של ממאירות תועדה עליה של 53% בסיכון לאשפוז עקב דימום במהלך השנה הראשונה לאחר אוטם לבבי (יחס סיכון מתוקן של 1.53, p<0.001) ועליה של 42% בסיכון במהלך השנה השנייה לאחר אוטם לבבי (יחס סיכון מתוקן של 1.42, p<0.001), בהשוואה לאלו ללא ממאירות.

בשנה הראשונה, חולים עם STEMI שעברו הנחת תומכן כלילי ואובחנו עם ממאירות היו בסיכון הגבוה ביותר לדימום (יחס סיכון מתוקן של 1.99, p<0.001). בשנה השנייה, באלו עם STEMI וממאירות תועדו שיעורי הדימום הגבוהים ביותר (יחס סיכון מתוקן של 1.64, p<0.001).

כל המחלות הממאירות, למעט סרטן שד, לוו בסיכון מוגבר לדימומים בשנה הראשונה לאחר אוטם לבבי. חולים עם סרטן שלפוחית שתן היו בסיכון הגבוה ביותר (יחס סיכון מתוקן של 2.38, p<0.001), אשר נותר במהלך השנה השנייה (יחס סיכון מתוקן של 1.92, p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם אוטם לבבי ואבחנה של מחלה ממארת סיכון מוגבר לאירועי דמם במהלך השנה הראשונה לאחר האירוע הלבבי.

Heart, Dec 30, 2025

לידיעה במדסקייפ