מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת European Journal of Internal Medicine עולה כי בחולים עם סוכרת מסוג 2, איזון אופטימאלי של גורמי סיכון מסורתיים למחלות לב וכלי דם ביטל לחלוטין את הסיכון המוגבר לתמותה מכל-סיבה באוכלוסייה זו, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. עם זאת, ההשפעה המגנה הנ”ל תוארה רק בקרב חולים ללא היסטוריה של מחלת עורקים כלילית.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע אם ובאיזה היקף הסיכון המוגבר לתמותה מכל-סיבה בחולים עם סוכרת מסוג 2 מושפע מאיזון אופטימאלי של גורמי סיכון מסורתיים למחלות לב וכלי דם.
מחקר העוקבה הפרוספקטיבי כלל 15,773 חולים מ-19 מרכזים באיטליה בין השנים 2006-2008. המשתתפים סווגו לפי מספר גורמי הסיכון: המוגלובין מסוכרר, לחץ דם, מיקרו-/מאקרואלבומינוריה, עישון פעיל, ריכוז LDL וטריגליצרידים.
שיעורי התמותה המתוקנים לגיל ויחסי הסיכון היו גבוהים יותר משמעותית בכלל מדגם המחקר (עליה של כ-20% בסיכון לתמותה) ובחולים עם היסטוריה של תחלואה קרדיווסקולארית לעומת אלו ללא מחלות לב וכלי דם (עליה של כ-100%), בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
בכלל החולים ובאלו ללא היסטוריה של מחלות לב וכלי דם, הקשר עם תמותה לפי מספר גורמי הסיכון שאינם מאוזנים היה בצורת J, השפעה שנחלשה לאחר הוצאת חולים תחת טיפול-יתר, קרי, חולים עם המוגלובין מסוכרר של 6.0% ומטה תחת טיפול להפחתת רמות סוכר בדם בתרופות הגורמות היפוגליקמיה ו/או לחץ דם סיסטולי של 120 מ”מ כספית ומטה תחת טיפול תרופתי, או תקנון לטיפול-יתר.
מנגד, בחולים עם היסטוריה של מחלות לב וכלי דם, שיעורי התמותה נותרו גבוהים יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בכל הקטגוריות ועלו באופן פרוגרסיבי מ-70%+ ל-314%+, ללא עדות לקשר בצורת J.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים ללא היסטוריה של מחלת עורקים כלילית עם סוכרת מסוג 2, איזון אופטימאלי של גורמי סיכון מסורתיים למחלות לב וכלי דם עשוי לבטל לחלוטין את הסיכון המוגבר לתמותה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, בתנאי שאינם מקבלים טיפול-יתר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!