מאת ד”ר אלינור מוסרי בריסקין
המשפט המפורסם של פרדריך ניטשה “מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו” עשוי להיות שגוי אחרי הכל. כך על פי מחקר מה The British Journal of Psychiatry שפורסם ביוני 2020.
על פי תאוריית החוסן הנפשי (stress inoculation) הצלחה בהתמודדות עם אירועים סטרסוגנים בחיים עשויה לשפר את היכולה של האדם להתמודד עם אירועים סטרסוגנים אחרים ומשפר את החוסן הנפשי של האדם.
מחקר זה ביקש לבדוק בקרב מטופלים ללא רקע של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ו/או הפרעת דיכאון מג’ורית (MDD), האם התמודדות עם אירועים סטרסוגנים בחייהם היוותה גורם מגן מפני התפתחות של PTSD או MDD לאחר התמודדות עם אסון כבד.
המחקר היה מחקר עוקבה פרוספקטיבי, בקרב מבוגרים במרפאות ראשוניות בצ’ילה, בשנים 2003-2011 (n=1160). בבסיס המטופלים השלימו את שאלון ה Composite International Diagnostic Interview (CIDI) ו List of Threatening Experiences שאלון של 12 שאלות אשר מעריך אירועים סטרסוגנים גדולים בחיים.
במהלך המחקר, התרחשו בשנת 2010 שש רעידות האדמה הקשות ביותר שתועדו בצ’ילה. שנה לאחר מכן, המטופלים המשתתפים במחקר מילאו שוב את ה CIDI על מנת להעריך PTSD או MDD לאחר אסון.
תוצאות: עבור כל עליה של יחידה אחת במספר האירועים הסטרסוגנים שלפני האסון, הסיכוי לפתח PTSD או MDD לאחר האסון עלה (OR=1.21, CI 1.08-1.37, OR 1.16, CI 1.06-1.27 בהתאמה). כאשר בוצע סיווג של מספר האירועים הסטרסוגנים, באנשים עם ארבעה אירועים סטרסוגנים או יותר, לעומת היעדר אירועים סטרסוגנים, היה סיכוי גבוה יותר לפתח PTSD לאחר האסון (OR 2.77, CI 1.52-5.04).
מסקנת החוקרים היתה כי בניגוד לתאוריית החוסן הנפשי, אנשים אשר חווים אירועים סטרסוגנים מרובים הם דוקא פגיעים יותר ובעלי סיכוי גבוה יותר לפתח PTSD ו/א ו MDD לאחר אסון. החוקרים משיימים זאת במושג stress sensitization” חשיפה לגורמים סטרסוגנים הופכים את האדם לחשוף ופגיע יותר להשפעת אירועים סטרסוגנים בהמשך החיים, יותר מאשר מגן עליו.
החוקרים קושרים את המחקר גם להתפרצות פנדמיית ה COVID-19, ומסיקים כי אנשים אשר חוו חיים יותר מאתגרים וסטרסוגנים עשויים למצוא את התפרצות הפנדמיה כאירוע קשה וטראומטי ולפתח MDD או PTSD, וקוראים למערך הפסיכיאטרי להתגייס לצורך טיפול בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!