בתיאוריה, ניטור רמת החמצון של העובר, בשילוב עם הניטור העוברי, עשויה להביא לשינוי משמעותי בשיעורי הניתוחים הקיסריים או מצב היילוד בלידה. אולם, מחקר חדש מצא כי ניטור רמת החמצון של העובר אינה קשורה בירידה בשיעור הניתוחים הקיסריים, או עם שיפור במצב היילוד.
במחקר נכללו 5341 נשים במועד, שלא ילדו מעולם, בשלב צירים מוקדמים. הנשים חולקו למדידה גלויה או סמויה של רמת החמצון העוברי. בקבוצה הגלויה, ערכי הסטורציה העוברית הוצגו לרופאים, בקבוצה הסמויה, מד החמצון העוברי הוכנס והערכים תועדו ע”י מחשב, אך הנתונים היו מוסתרים. לידה שהסתבכה עם ניטור לב עוברי חשוד לפני רנדומיזציה, תועדה להמשך בדיקות.
מהתוצאות עולה כי אין כל הבדל משמעותי בין שיעורי הניתוחים הקיסריים בקבוצה הגלויה או הסמויה (26.3% לעומת 27.5%, p=0.31). שיעור הניתוחים הקיסריים הקשורים בניטור לב עוברי חשוד (7.1% לעומת 7.9%, בהתאמה, p=0.30), ושיעורי Dystocia (18.6% לעומת 19.2%, בהתאמה, p=0.59), היו דומים בשתי הקבוצות. ממצאים דומים זוהו בתת-קבוצה של 2168 נשים, עם קצב לב עוברי אבנורמלי, שאובחן לפני הרנדומיזציה. מצב היילודים בעת הלידה לא היה שונה משמעותית בין שתי הקבוצות.
N Engl J Med 2006 355: 2195-2202
הערות העורך:
באופן תאורטי ניטור רמת החימצון של העובר יכול היה לתת מידע חשוב ביותר לרופאים ע”מ להחליט מתי ליילד את האשה. כיום, אנו מסתפקים במדדים עקיפים ע”מ לנטר את מצוקת הילוד ויתכן כי הרופאים המיילדים עדיין לא הפנימו לתוך שיקוליהם את ניטור החימצון של העובר, ע”מ להגיע להחלטה הנכונה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!