מחקר חדש נועד לבחון את השפעת רמת הסף של המוגלובין הדורשת טיפול על שיעורי ההישרדות והתחלואה, ביילודים במשקל לידה נמוך במיוחד (Extremely Low Birth Weight ELBW).
במחקר נכללו יילודים במשקל לידה של פחות מ-1000 גרם, שחולקו באקראי, בתוך 48 שעות מהלידה, לאלגוריתם טיפול על-פי רמת סף נמוכה של המוגלובין, או רמת סף גבוהה לטיפול. המדד העיקרי היה שיעור התמותה לפני השחרור מבית החולים, או שיעורי ההישרדות עם רטינופתיה קשה, BPD (Bronchopulmonary Dysplasia), או נזק מוחי בבדיקת אולטרה-סאונד.
451 יילודים חולקו באקראי לרמת סף נמוכה (n=223), או גבוהה (n=228) של המוגלובין. הקבוצות היו דומות, עם משקל לידה ממוצע של 770 גרם, וגיל הריון של 26 שבועות. מספר קטן יותר של יילודים קיבלו עירוי אחד או יותר, בקבוצת ערך הסף הנמוך (89% לעומת 95% בקבוצת ערך הסף הגבוה, p=0.037).
שיעורי המדד העיקרי עמדו על 74% בקבוצה בסף נמוך לטיפול, ו-69.7% בקבוצה בסף גבוה לטיפול (p=0.25, הבדל סיכונים של 2.7%, 95% CI = 3.7-9.2%). לא נרשמו הבדלים בעלי חשיבות סטטיסטית במדדים המשניים, בין הקבוצות.
לסיכום, ביילודים במשקל לידה נמוך במיוחד, שמירה על רמת המגולובין גבוהה יותר מעלה את שיעורי הטיפול, אך אין עדות לתועלת רבה.
The Journal of Pediatrics- 2006 09 (Vol. 149, Issue 3)
הערות עורך:
במחקר זה, לעומת מחקר אחר שבוצע באיווה, ההבדל בין רמת הסף למתן עירוי דם בין שתי הקבוצות היה נמוך, ולכן אין זה מפתיע כי אין הבדל משמעותי בין התוצאות. למרות זאת, לאחרונה מתרבים הפרסומים שבהם יש סכנה של שמירה על רמת המוגלובין נמוך יותר לגבי פגיעה התפתחותית בעתיד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!