סיפור אישי: אני עדיין חי

המכתב הבא, פרי  עטו  של מר רחמים מלמד כהן,  הופיע בעיתון “הארץ” ביום 25 ליוני 2006.  מר רחמים מלמד כהן הוא מפקח לשעבר של החינוך המיוחד.

“כמו מצבו של טייס הקרב, איתי ארד ז”ל, כך גם מצבי.אני משותק בארבע גפיים  בלא יכולת לדבר  ולאכל, שרירי הנשימה שנותרו אינם בשליטתי ואני כבול למכונת הנשמה ורתוק לכסא גלגלים. התקשורת עם העולם החיצוני היא בעזרת לוח אותיות על מחשב. מחלת ניוון מערכת העצבים המוטורית, ALS  amyotrophic lateral sclerosis  היא נוראה ואיומה. 

צודק פרופ’  אבינועם רכס שהמיתה ‘המתרחשת בבתי החולים, כולה טכנולוגיה קרה ומנוכרת, איטית וממושכת, המפקירה את הנוטה למות בידי אנשי מקצוע מעולים, אך זרים לו ולבני משפחתו. אלה מפקיעים ממנו לא פעם את עצמאותו ורצונותיו.’  לכן כדאי למות בבית.  אך לשם כך חייבת לבוא תמיכה רפואית, סיעודית וחברתית. אשפוז בית,  מלא משפר את איכות החיים ומוזיל את עלויות הטיפול.

קיימות שתי  עמותות הדואגות לחולי ALS. עמותת “אטלס”  המספקת מידע, עזרה ומתנדבים לחולים ולבני משפחותיהם  ועמותת “ישראלס” המגייסת רופאים-חוקרים  לפיתוח תרופה למחלה זו. אין ספק שתמיכה חברתית כזאת מרחיקה מחשבות אובדניות ונותנת משמעות לחיים, פתרונות לחיי יום יום ואופטימיות לקראת העתיד.

בזמן האחרון נעשית האדרה למיתת חסד או להמתת חסד. ההרואיזם העוטף את החולים הסופניים והלא-סופניים הנוטים למות מרצון, מעודד אנשים להסכים לקצר חייהם כדי לר?צות  את החברה המשקפת ומקרינה את התפישה “אתם גיבורים, יפה עשיתם”. זאת, במקום לחזק את החולה להמשיך לחיות, כאשר הרפואה והטכנולוגיה המודרניים מקילות על תפקודו.

לפני שלוש שנים  וחצי אמר לי נוירולוג: לו אני במקומך, לא הייתי רוצה לחיות”. שמח הייתי אילו בא לבקרני וראה מה אפשר   לעשות בעפעפיים, וכיצד ניתן לחיות חיים טובים למרות הכל. רופאים שטיפלו בי טיפחו את רצוני לחיות, אך היו כאלה ששפת הגוף, והמימיקה שלהם גילו את דעתם.  נכון הוא, שרצונו של אדם כבודו, ויש למלאו, אך רצון זה אינו בלעדי כאשר יש לו השלכה מעשית על חיי החברה. 

הנה כמה  משפטים תמוהים במאמרו של פרופ’ רכס מעיתון “הארץ”  מיום 11/6/06. “המוות הוא חלק טבעי מהחיים”. [לדעתי} צריך להיות לא “מהחיים” אלא “אחרי החיים”. [שנית} האמנם “אין שביב תקווה למרפא”? “  אני יודע על שביבים רבים. האם פסימיות היא נחלת הנוירולוגיה?  ויעידו מיליוני בני אדם, בהם חולה סופני כמוני זה 13 שנה, ומלא תקווה ואמונה, כי הרפואה האריכה את תהליך החיים שלהם, ולא את תהליך המוות,  כפי שרכס סבור.

לא ברור מה הכוונה במשפט של רכס ” גבול טבעי  של מחלה”. לכל חולה יש הסתברות, קיימת השערה, אבל כתלי בתי החולים  וקירות בית לוינשטיין יוכיחו עד כמה הגבולות מטושטשים.

ועדת שטיינברג קבעה וניסחה את חוק “החולה הנוטה למות” ובצדק תחמה מגבלות כדי שלא תפרוץ מחלת מיתות החסד ותדרדר את קדושת הגוף  במדרון תלול. הפסקת חיבור או ניתוק ממכונת החייאה בשלב מוקדם עלולים להביא את בני אנוש לזילות גוף האדם.       

אני  מציע שהחוק ייקרא  על שם אנשים חיים, הנאבקים במוות ואינם נכנעים לו.

רכס פתח את מאמרו בדברי חכם שאמר ” השמש והמוות אינם מאפשרים לנו להישיר אליהם מבט”. “אפשר להישיר מבט אל השמש  במשקפת מיוחדת”,  מעיר מר מלמד כהן, ” ואל המוות בהשקפת עולם מיוחדת”.

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

האם אנגיוגרפיה כלילית בטומוגרפיה ממוחשבת לא פולשנית (CTCA) יכולה לזהות מחלת עורקים כליליים בסיכון נמוך עד בינוני?

האם אנגיוגרפיה כלילית בטומוגרפיה ממוחשבת לא פולשנית (CTCA) יכולה לזהות מחלת עורקים כליליים בסיכון נמוך עד בינוני?

מקור: Journal of Clinical Medicine
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|14/09/2025

אנגיוגרפיה כלילית באמצעות CT (CTCA) נמצאה בטוחה ויעילה להערכת מחלת עורקים כליליים (CAD) בקרב מטופלים עם הסתברות מקדימה נמוכה עד בינונית למחלה

מחקר River Stent: הרחבה של הסינוסים המוחיים הוורידיים עם סטנט בטוח ויעיל וניתן להערכה מלאה באמצעים לא־פולשניים

מחקר River Stent: הרחבה של הסינוסים המוחיים הוורידיים עם סטנט בטוח ויעיל וניתן להערכה מלאה באמצעים לא־פולשניים

מקור: Journal of NeuroInterventional Surgery
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|05/09/2025

ה־Commentary מציג סקירה מקצועית של ניסוי River Stent, אשר בדק את הבטיחות והיעילות של התקנת סטנט ייעודי בסינוסים הוורידיים התוך־גולגולתיים לטיפול ב־Idiopathic Intracranial Hypertension (IIH)

הקשר בין תזמון וסוג של התקפים סימפטומטיים חריפים לבין אפילפסיה לאחר שבץ ותמותה

הקשר בין תזמון וסוג של התקפים סימפטומטיים חריפים לבין אפילפסיה לאחר שבץ ותמותה

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|05/09/2025

התקפים סימפטומטיים חריפים (ASyS), שמופיעים תוך 7 ימים מהשבץ האיסכמי, ידועים כתורמים לסיכון מוגבר לאפילפסיה לאחר שבץ ולתמותה. עם זאת, השפעת תזמון ההתקף (ביום השבץ מול ימים מאוחרים) וסוג ההתקף (כגון סטטוס אפילפטיקוס לעומת התקף בודד קצר) לא הובהרו עד כה

טרנספורמציה המורגית אינה מחמירה את התוצאות התפקודיות בשבץ איסכמי לא־קרדיוגני; ניתוח משני ממחקר PACIFIC-STROKE

טרנספורמציה המורגית אינה מחמירה את התוצאות התפקודיות בשבץ איסכמי לא־קרדיוגני; ניתוח משני ממחקר PACIFIC-STROKE

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|02/09/2025

המאמר מתבסס על ניתוח משני של ניסוי PACIFIC STROKE (שלב 2), שנועד לבחון את בטיחות התרופה asundexian (מעכב פקטור XIa) בנשים ובגברים בעלי אירוע שבץ איסכמי לא-קרדיוגני, אשר קיבלו בנוסף טיפול אנטיאגרגנטי לפי ההנחיות

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן