נפתח בידיעה חשובה מה-2/4 מה- Diabetes Care, ממנה עולה כי כ-60% מחולי סוכרת סוג 2 מראים סימנים של חסר ויטמין D. לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מאשרים שחסר ויטמין D שכיח בקרב חולי סוכרת סוג 2. בגלל התוצאות הלא רצויות של חסר ויטמין D על מערכת השלד ועל איברים אחרים, ממליצים החוקרים כי יש לשקול ביצוע בדיקת סקר לחסר ויטמין D או לחילופין להמליץ על נטילת תוספת של ויטמין D בכל חולי הסוכרת. במחקר נמצא,  אחרי תיקון והתאמת גורמי סיכון כי שכיחות חסר ויטמין D הייתה גבוהה יותר בכ-50% בחולי סוכרת מאשר בקבוצת הביקורת (60.8% מול 42.8%). בקבוצת הסוכרתיים, החסר בויטמין D נמצא כשכיח יותר בקרב נשים. בנוסף החסר בויטמין D שכיח יותר בסוכרתיים שהשתמשו יותר באינסולין, בתרופות נוגדי טסיות ובתרופות מורידות שומנים ובסוכרתיים בעלי ערכים יותר גבוהים של HbAIC.

דיווח נוסף מאותו היום מה- European Heart Journal, מסר כי שילוב של אספירין וקומדין תוך שמירה על ערכי INR רצויים בחולים המתאוששים לאחר אירוע קורונרי אקוטי (ACS) מוריד את הסיכון להישנות תוצאות קליניות חמורות בהשוואה לטיפול באספירין בלבד, למרות הסיכון לדמם שגדל.

המטה-אנליזה, שבוצעה כללה 14 מחקרים, 25,307 משתתפים ומעקב של 3 חודשים עד 5 שנים לאחר אפיזודה אקוטית של ACS. משילוב של כל תוצאות המחקרים עלה כי ללא התחשבות בערך ה-INR (international normalized ratio), לא הייתה ירידה בסיכון לתוצאות קליניות חמורות, שהוגדרו כמוות מכל הסיבות, אוטם שריר הלב ( (MI לא פטלי ואירוע מוחי טרומבו-אמבולי לא פטלי , אך הסיכון לדימום גדול עלה.

לעומת זאת, במחקרים בהם נשמר במטופלים ערך INR בין 2-3, השילוב של אספירין וקומדין הוריד את הסיכון לתוצאות קליניות חמורות בהשוואה לטיפול באספירין בלבד בכ-27%. מס’ החולים בהם היה צריך לטפל בשילוב זה כדי להימנע מתוצאה קלינית חמורה אחת (Needed To Treat NTT) היה 33 חולים.

הסיכון לדימום גדול, למרות זאת, עלה ביותר מפי 2 עם מתן טיפול משולב. עם זאת, בגלל שכיחות נמוכה יחסית, ה-NTT הנדרש להיווצרות מקרה אחד של דימום גדול היה 100.

לדברי החוקרים, הממצאים משכנעים כי יש לתת לשקול טיפול משולב של אספירין וטיפול נוגד קרישרה פומי כדי למנוע תוצאות קליניות חמורות בחולים עם ACS, בעיקר בחולים, שנמצאים בסיכון גבוה להישנות, ובכאלה המוכנים ומסוגלים להתמודד עם הקושי הלוגיסטי וסיכוני הדימום הלא נפוצים אך האפשריים הקיימים בטיפול שכזה.

ב-7/4 דיווחנו על מחקר מה-Hypertension שבו נמצא כי שינה של פחות מ-6 שעות בלילה מגבירה את הסיכון ליתר לחץ דם. במחקר השתתפו 4810 נבדקים, בגילאי 32-59 ןבמהלך 8-10 שנות מעקב, אובחנו 647 מקרים של יתר לחץ דם.

נמצא קשר בין שינה של פחות מ-6 שעות בלילה ובין סיכון גדול מפי 2 ליתר לחץ דם. החוקרים מסיקים כי משך שינה קצר יכול להיות גורם סיכון משמעותי ליל”ד. דרושים מחקרים נוספים כדי לקבוע את המנגנון הביולוגי האחראי לקשר בין שעות שינה מעטות ובין לחץ דם גבוה. אם משך שינה קצר מביא לעליה בלחץ הדם, אזי התערבויות המגבירות את כמות ואיכות השינה יוכלו לשמש כטיפולים וכאמצעי מניעה ראשונית של יתר לחץ דם.

מתוצאות סקר אמריקאי בשנת 2002, נמצא קשר בין חוסר שעות שינה ובין עצבנות, חוסר סובלנות, פסימיות, ותחושות עייפות ומתח. נראה כי תחושות ומצבים רגשיים אלו עלולים להשפיע על התמדה בדיאטה או בפעילות גופנית, המגנים מפני התפתחות יתר לחץ דם.

ב-8/4 דיווחנו על תוצאות מלהיבות שהגיעו היישר מהכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה לפיה מטופלים הנמצאים בסיכון גבוה לפתח אלצהיימר (כלומר עדות לסיכון גנטי או שיש כבר פגיעה קוגנטיבית) עשויים להפחית את הסיכון באופן משמעותי ע”י נטילת  שילוב של ויטמין E, ויטמין C ומינון יומי של 100 מ”ג איבוברופן. החוקרים עקבו אחר 5,000 קשישים ביוטה למשך 8 שנים, תוך כדי לקיחה בחשבון של צריכה רגילה של ויטמין C ו-E , איבובורופן ושילובים שונים שלהם.  החוקרים זיהו 127 מטופלים אשר צרכו את שלושת הנ”ל באופן קבוע. התוצאות הראו שבקבוצה זו, גם לאחר התאמת גורמי סיכון נוספים, היה שיעור משמעותי ומובהק נמוך יותר של ירידה בתוצאות מבחן MMMSE (ר”ת של Modified Mini-Mental State Exam ). החוקרים מסבירים שויטמין E ו-C מפחיתים דלקתיות מצד אחד, ומצד שני האיבוברופן מפחית את כמות האמילואיד במוח הקשורה לסיכון לאלצהיימר.

מהו השילוב התרופתי ללא מרשם המוצלח יותר לטיפול במיגרנה ? לפי ממחקר קליני שנערך לאחרונה, עולה כי השילוב של פרצטמול (ACAMOL), אספירין (ASPIRIN) וקפאין ובקיצור – AAC, יעיל יותר מאיבופרופן (NUROFEN) לטיפול במיגרנה חריפה. המחקר פורסם בכתב העת לכאבי ראש (Headache). החוקרים חילקו אקראית 1555 סובלים ממיגרנה לקבוצת משתתפים שקיבלו מנה אחת של שני כדורים המכילים, כל אחד, 250 מ”ג פרצטמול, 250 מ”ג אספירין ו-65 מ”ג קפאין,ןלקבוצת משתתפים שקיבלו 200 מ”ג איבופרופן, ולקבוצת משתתפים שקיבלו פלצבו.

הסכום המשוקלל של ניקוד הקלת הכאב שעתיים לאחר קבלת התרופה שימש כמדד מרכזי ן, והזמן עד להופעת הקלה משמעותית בכאב שימש כמדד משני.

הקלת כאב משמעותית התרחשה 128.4 דקות לאחר קבלת המינון במשתתפים שקיבלו AAC, 147.9 דקות במקבלי איבופרופן ו-167.1 במקבלי הפלצבו. 

שעתיים אחרי קבלת המינון, ניקוד הקלת הכאב היה 2.7 במקבלי AAC, 2.4 במקבלי איבופרופן ו-2.0 במקבלי פלצבו.

החוקרים מסכמים כי לממצאים אלו יש משמעויות חשובות לרופאים מומחים ולמטופליהם. לטענתם מחקר מבוקר זה מראה בפעם הראשונה כי תרופות מדף בטוחות ויעילות באוכלוסיית המטופלים במיגרנה, וכי יש הבדל משמעותי בתוצאות בין תרופות המדף המאושרות לטיפול במיגרנה.