הערה– בכתבה המקורית שפורמסה כאן ב-28/5 בוצעו מס’ תיקונים בעקבות הערה שהתקבלה על ידי אחד הקוראים. התיקון המרכזי הוא שימוש במונח “תסמונת וסט” במקום הביטוי שבו נעשה שימוש בכתבה המקורית (פרכוסים בילדים). תודה למעירים ואנו מקווים שכעת המידע המוצג ברור ובהיר:

האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה והארגון לנוירולוגית ילדים מעדכנים את  הקוים המנחים, שפורסמו זה עתה, לטיפול בתסמונת וסט.

הכותב הראשי מסביר כי הרעיון לעדכן את הקוים המנחים עלה בשל סקרים שבוצעו בארצות הברית, יפן ובריטניה, ומצאו הבדלים גדולים בגישות הטיפול. המטרה היתה לבדוק האם עדויות מדעיות יכולות לספק תשובות הנוגעות לזיהוי שיטות הטיפול המוצלחות ביותר תסמונת וסט.

סינדרום West, הוא הפרעה נדירה המופיעה בגיל 4-6 חודשים ונעלמת עד גיל 2-4 שנים. רוב הילדים הסובלים מהפרעה זו מראים הפרעות התפתחותיות בהמשך חייהם, והם מגיבים רק לעיתים נדירות לטיפול בתרופות אנטי-אפילפטיות טיפוסיות.

החוקרים סקרו את כלל הפרסומים הנוגעים לתסמונת וסט עם hypsarhythmia שהופיעו ב-MEDLINE משנת 1996 וב-EMBASE משנת 1980 ובחרו 159 מאמרים לסקירה פרטנית.

החוקר מסביר כי לצערם לא נמצאו הרבה מחקרים פרוספקטיבים המתוכננים היטב הנוגעים לתסמונת וסט, ולכן מחקרים נוספים דרושים כדי לענות על רבות מהשאלות הנוגעות לטיפול בהפרעה זו.

למרות שהקוים המנחים קובעים כי ACTH יעיל לטיפול בטווח הקצר, לא מצויות עדויות מספיקות בכדי לקבוע את המינון האופטימלי ואת משך הטיפול המומלצים.

Vigabatrin יעיל ככל הנראה בטיפול לטווח הקצר בתסמונת וסט וב-tuberous sclerosis. בשל רעילות אפשרית של הטיפול לרשתית העין, דרושה בדיקת עיניים סדרתית, אך הנתונים אינם מספיקים בכדי לקבוע את סוגה או את תדירותה המומלצת.  

החוקר מסביר כי הקוים המנחים יסייעו להורים שרבים מהם מודאגים בשל תופעות הלוואי הכרוכות בטיפולים ב-ACTH וב-vigabatrin. הוא מסביר כי למרות שקיימות תרופות נוגדות עוויתות בעלות תופעות לוואי קלות יותר, סקירה זהירה של הספרות הרפואית מעידה כי ACTH ו-vigabatrin מעלות את הסיכוי הטוב ביותר לבקרה על ההתקפים ולתיקון הרגרסיה ההתפתחותית הקשורה לעיתים קרובות בצורה חמורה זו של אפילפסיה.

על-פי הקוים המנחים, אין די ראיות בכדי להמליץ על מתן אורלי של קורטיקוסטרואידים או טיפולים אחרים בתסונת וסט, או בכדי להסיק כי טיפול מוצלח בתסמונת ישפר את הפרוגנוזה לטווח הארוך.

הכותב הראשי אומר כי ישנו צורך גדול במחקרים נוספים מאיכות גבוהה אודות הטיפול בתסמונת וסט. הוא מוסיף כי קיים צורך גם בפיתוח מודל בבעלי-חיים שיאפשר את חקר התפתחות ההפרעה ויסייע בזיהוי מטרות חדשות לטיפולים פוטנציאליים.

Neurology. 2004;62:1668-1681

לידיעה במדסקייפ