מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Annals of Emergency Medicine עולה כי מודל בשיטת ה-Drive through, בו המטופלים עוברים בי תחנות בעודם ישובים ברכביהם, עשויה להיות גישה ישימה לביצוע הרפואה הדחופה במסגרת פנדמיה, ובנסיבות אחרות המצריכות רפואה דחופה.
לדברי החוקרים, המסר העיקרי של מחקרם זה הינו כי לא זו בלבד שמרפאה בשיטת ה-Drive through הינה מודל אפשרי ליישום, כי אם עשויה אף להיות השיטה המועדפת למרכז רפואי אלטרנטיבי. הם טוענים כי שיטה זו עשויה לאפשר את בדיקתם את מספר רב של חולים במהירות, תוך הגבלת התפשטות המחלות הזיהומיות על ידי בניית מנגנון של הפרדה בין החולים. לצד האפשרות של שימוש בשיטה זו בעת הטיפול בפנדמיה, מציעים החוקרים כי מדובר באסטרטגיה מצוינת במסגרת הטיפול בטרור ביולוגי, או אירועים אחרים של התפרצות מחלות זיהומיות.
החוקרים הוציאו לפועל תרגיל רחב היקף במטרה לקבוע את מידת היישומיות של מרפאת Drive-through לשפעת, וכן על מנת למדוד את משך זמן הטיפול בחולים מדומים, את רמות החמצן החד-פחמני בקרב אנשי הצוות, ואת אופן קבלת ההחלטות של הרופאים שהשתתפו בתרגיל. את תרחישי החולים המדומים עבור המרפאה יצרו החוקרים על פי גיליונותיהם הרפואיים של 38 חולים אשר התייצגו בתמונה דמוית-שפעת וטופלו בחדר המיון במרכז הרפואי בו עובדים במהלך ההתפרצות הראשונית של השפעת הפנדמית H1N1 בחודש אפריל של שנת 2009.
החולים המדומים נבדקו בתחילה על ידי אחות במגרש חנייה בקרבת בית החולים. אלו אשר סווגו כיציבים באופן יחסי הופנו ישירות לנתיב למרפאת ה-Drive-through. לעומתם, אלו שסווגו כחולים קשים הופנו לחדר המיון.
החוקרים מוסיפים כי הצוות הסיעודי מדד סימנים חיוניים בשתי תחנות טריאז’ במגרש החנייה, בעוד שבתחנה שלישית נתבקשו החולים לצאת מרכביהם לבדיקה גופנית מלאה שנערכה באזורים מופרדים ומחוממים. תרופות ומרשמי דמה חולקו בתחנת שחרור. בנוסף, היו זמינות לצוות עגלות החייאה, וקלנועיות (עגלות גולף) המצוידות באלונקות וציוד החייאה הקיפו את מגרש החנייה במהלך התרגיל.
החוקרים מדווחים כי משך השהייה החציוני של החולים עמד על 26 שניות. הרופאים שנטלו חלק בתרגיל הגיעו ל-100% דיוק בזיהוי אלו מהחולים אשר אושפזו ואלו מהם ששוחררו במהלך ביקורם האמיתי לחדר המיון (95% CI = 91%-100%), ולא נצפתה אצלם עלייה משמעותית ברמת הקרבוקסיהמוגלובין.
החוקרים מסכמים כי שיטת מרפאת ה-Drive-through שהודגמה בתרגיל עשויה להיות חלופה ישימה לחדר מיון ‘ההולכים’ המקובל, וכי מאפשרת הפרדה של החולים, תוך שימוש ברכבו של החולה כמדור בידוד להגבלת ההתפשטות הבין-אישית של מחלות זיהומיות.
בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים את השימוש בסביבה מדומה הכוללת צוות מסור ושחקנים הממתינים ברכביהם, אשר צוידו במידע (כהיסטוריה רפואית וממצאים משמעותיים בבדיקה הגופנית) על גבי כרטיס. מגבלות נוספות שמזכירים החוקרים הינה תופעת Hawthorne אפשרית (לפיה יתכן שינוי בתגובת הנבדקים מעצם עובדת היותם מודעים לכך שמצויים תחת מחקר); העובדה כי החולים המדומים ב-Drive-through היו כולם דוברי אנגלית בתרגיל זה; וכי בתחילת התרחיש ותזמונו הייתה המערכת ריקה מחולים, באופן שיתכן והביא לזמני שהייה קצרים בצורה מוטעית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!