תקציר

דלקת חיידקית של קרום המוח הנגרמת על ידי Neisseria meningitides הינה מחלה מסוכנת הכרוכה בשיעורי תמותה גבוהים. גורמי סיכון למחלה כוללים מגורים בתנאי צפיפות, עישון וחסר חיסוני. מרבית המקרים הינם ספורדים, אך לעיתים ישנן התפרצויות מספר מקרי מחלה הנגרמים על ידי אותו זן של החיידק. כאשר מופיע מקרה ספורדי של מחלה מנינגוקוקלית, יש לתת טיפול אנטיביוטי מונע לכל אלו שהיו במגע קרוב עם החולה. אין לחיסונים מקום בשלב המניעה המיידית לאחר חשיפה. במקרי התפרצות של המחלה, יש מקום לחסן את האוכלוסיה הנמצאת בסיכון להדבקה. כיום קיים חיסון מצומד המקנה הגנה לאורך זמן ממושך, ונבדקות תוכניות לחיסון ראשוני של אוכלוסיות נרחבות.

מבוא

דלקת חיידקית של קרום המוח הנגרמת על ידי Neisseria meningitides הינה מחלה קשה, הכרוכה בשיעורי תמותה וסיבוכים משמעותיים. המחלה נפוצה יותר בילדים, וגורמי הסיכון למחלה כוללים מגורים בתנאי צפיפות, ועישון אקטיבי או פסיבי. אנשים עם חוסר אנטומי או תפקוד לקוי של הטחול, או חסרים במערכת המשלים (complement pathway), נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלה. ישנם חמישה זנים פתוגנים של החיידק, כאשר הנפוצים הינם B, C ו- Y.

החיידק, המכונה גם מנינגוקוק, נמצא בנזופרינקס (nasopharynx) של אנשים בריאים רבים, ומסיבה זו למרבית האוכלוסיה הבוגרת נוגדנים כנגד הזנים הפתוגניים של החיידק. מחלה מנינגוקוקלית חודרנית יכולה להתבטא כדלקת קרום המוח, או כמנינגוקוקסמיה (meningococcemia), והיא מתפתחת בעיקר באנשים שלא נחשפו לחיידק בעבר. הסיכון למחלה גבוה יותר כאשר אנשים שאינם מחוסנים כנגד החיידק נחשפים לתנאי צפיפות, דוגמת מעונות סטודנטים ובסיסי צבא.

מרבים המקרים של מחלה מנינגוקוקלית הינם ספורדים, אך במקרים המעטים בהם ישנה התפרצות של המחלה בקהילה (המוגדרת כ- 3 מקרי מחלה שנגרמו על ידי אותו זן של החיידק לאורך תקופה של 3 חודשים), עולה דרישה הן מגורמים רפואיים, והן מהציבור, לנקוט באמצעים מניעתיים שיגנו על האוכלוסיה הנמצאת בסיכון להדבקה. אמצעים למניעת הדבקה כזו כוללים כמופרופילקסיס על ידי טיפול אנטיביוטי (antimicrobial chemoprophylaxis), ומתן חיסון.

טיפול אנטיביוטי מונע

לאחר הופעת מקרה של מחלה מנינגוקוקלית יש לטפל בדחיפות באנשים שנמצאו במגע קרוב עם החולה. הגדרה זו כוללת אנשים שנמצאו בסמיכות לחולה במשך מספר שעות (8 או יותר), וכאלו שהיו במגע עם הפרשות מדרכי הנשימה של החולה החל בשבוע שקדם להתפרצות המחלה, ועד לסיום יממה של טיפול אנטיביוטי. יש לתת טיפול מונע גם לאלו שחוסנו כנגד החיידק, מכיוון שיעילות החיסון אינה מוחלטת. מוטב להתחיל את הטיפול המונע בתוך 24 שעות מהחשיפה, אך נראה כי יש מקום למתן הטיפול אפילו לאחר עיכוב של עד שבועיים. על אף שצפויים לחצים של הציבור במקרים כאלו, אין צורך לתת טיפול מונע לאנשים שלא נמצאו במגע קרוב עם החולה. תרופות שהינן יעילות לצורך זה כוללות Rifampin, Ceftriaxone ו- Ciproflaxacin.

חיסון מנינגוקוקלי

מומלץ לחסן באופן ראשוני אוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר להדבקה כגון סטודנטים המתגוררים במעונות, מגוייסים חדשים לצבא, ואנשים עם תפקוד לקוי של הטחול. החיסון משמש גם במטרה להגביל התפרצויות שנגרמו על ידי אחד מזני החיידק עבורם החיסון יעיל (A, C, Y, ו-  W-135). מכיוון שרמות אפקטיביות של נוגדנים מושגות רק 7 עד 10 ימים לאחר החיסון, לחיסון תפקיד מוגבל במניעת המחלה באנשים שהיו במגע קרוב עם חולה, במקרים בהם המחלה מופיעה באופן ספורדי.

קיימים שני סוגי חיסונים, שניהם מספקים הגנה כנגד ארבעה מזני החיידק באחוז גבוה מהמחוסנים, אך שניהם לא מספקים הגנה כנגד הסרוטיפ B, שגורם לכשליש ממקרי המחלה. הסוג הראשון, ה- meningococcal polysaccharide vaccine, קיים כבר שנים רבות בשוק, הוא מאושר לשימוש בכל הגילאים בהם מומלץ חיסון, ויעילותו מוערכת ב- 90-95%. לסוג חיסון זה מספר חסרונות: משך ההגנה שהוא מספק הינו קצר עד חמש שנים (משך קצר עוד יותר בילדים), והוא אינו מונע נשאות של החיידק, ולכן אין לו אפקט של “חיסון עדר” (herd immunization). מסיבות אלו החיסון מתאים לאוכלוסיות הזקוקות להגנה זמנית לדוגמא בזמן הגיוס לצבא, או לפני נסיעה קצרה לאיזור אנדמי.  

סוג החיסון השני הינו ה- meningococcal conjugate vaccine, תכשיר חדש יותר שהוכנס לשוק ב- 1995, ומאושר לשימוש בגילאים 11 עד 55. חיסון מצומד זה נותן הגנה ממושכת יותר, ובניגוד לסוג הישן, ניתן להשיג עלייה ברמת הנוגדנים על ידי מתן מנת דחף. צפוי שחיסון זה גם ימנע נשאות של החיידק ולכן יביא ל”חיסון עדר”, אך השפעה זו לא הוכחה עדיין. כיום הרשויות האמריקאיות ממליצות לחסן כל מתבגר בגיל 11 עד 12 או בתחילת הלימודים בתיכון, המלצות המתבססות במידה רבה על ההצלחה של תוכנית חיסון דומה שיושמה בבריטניה. עם זאת יש לציין שיעילות החיסון עדיין לא נבדקה לאורך זמן, וכי החיסון לא מספק פתרון לגבי ילדים מתחת לגיל 11, המהווים יותר ממחצית מהחולים במחלה מנינגוקוקלית.

לסיכום, כאשר מופיע מקרה ספורדי של מחלה מנינגוקוקלית, יש לתת טיפול אנטיביוטי מונע לכל אלו שהיו במגע קרוב עם החולה. אין לחיסונים מקום בשלב המניעה המיידית לאחר חשיפה, אך ניתן למנף את המודעות שמקרה מסוג זה מעורר בציבור, בכדי לקדם תוכניות לחיסון אוכלוסיות בהן החיסון מומלץ. יש מקום לתוכניות חיסון בקהילות בהן מופיעה התפרצות של המחלה, כאשר מדובר באחד הזנים שהחיסון מגן מפניהם.

Prevention of Meningococcal Disease, Pierce Gardner, M.D., N Engl J Med 2006;355:1466-73.