מחצית מנשאי HIV המפתחים Osteonecrosis מפתחים מוגבלות מתונה עד חמורה, כך עולה ממחקר חדש שהתייחס למספר הגדול ביותר של חולים אלו עד כה.
נשאי HIV מצויים בסיכון מוגבר ל- Osteonecrosis בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, אך ידוע מעט מאוד על המהלך הטבעי והתוצאות הקליניות של Osteonecrosis באוכלוסיות חולים זו.
החוקרים מתארים את האפידמיולוגיה, המהלך הטבעי והתוצאות הקליניות של Osteonecrosis בקרב 54 נשאי HIV מ-19 מרפאות HIV בספרד.
מרבית המשתתפים אובחנו קודם לכן עם AIDS, וחציון הזמן בין אבחנת HIV עד התפתחות Osteonecrosis עמד על 6.2 שנים, לאחר חציון של 3.8 שנות טיפול Antiretroviral.
בכל המשתתפים פרט לשבעה חולים זוהה לפחות גורם סיכון אחד שנקשר בעבר עם Osteonecrosis בפרטים ללא HIV.
לאחר חציון תקופת מעקב של 14.4 חודשים, נרשמו רק שני מקרים חדשים של Osteonecrosis, עם שיעור הישנות של 1.5 ל-100 שנות אדם.
במהלך תקופת המעקב שנמשכה 14.4 שנים, כמחצית מהמשתתפים נותרו יציבים מבחינה קלינית, בעוד ש-36.2% סבלו מהחמרה של הכאב, מוגבלות בתנועת המפרק, או שניהם. רק 4 משתתפים הראו שיפור סימפטומטי עם הזמן.
רק 44% מבין 36 החולים הזמינים בבדיקה האחרונה בתקופת המעקב סבלו ממוגבלות מתונה עד קשה, שהוגדרה על סמך מדד Western Ontario and Mcmaster Universities Index Score של 60 ומעלה. בשניים (5.5%) המדד היה גבוה מ-90.
למרות שהמחקר לא התייחס לאינדיקציות להתערבות אורתופדית, החוקרים מציינים כי כל המשתתפים שנזקקו לטיפול אורתופדי כירורגי לא פיתחו סיבוכים לאחר הניתוח, פרט לאחד, עובדה המרמזת כי ניתן לבצע התערבות אורתופדית בבטחה בחולים אלו.
החוקרים מאמינים כי המחקר מאשר כי Osteonecrosis היא סיבוך חשוב שעלול להוביל למוגבלות משמעותית במבוגרים נשאי HIV ממושך, תחת טיפולים AntiRetroviral שונים.
רופאים צריכים להיות מודעים לאבחנה מוקדמת של Osteonecrosis בחולים אלו.
החוקרים מוסיפים כי הטיפול האופטימלי ב- Osteonecrosis בנשאי HIV אינו ידוע, עדיין אין תשובה לשאלה אם עדיף לשנות טיפול Antiretroviral או שיש צורך בתערבויות תרופתיות נוספות כמו טיפול אנטי-טרומבוטי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!