ממחקר שנערך לאחרונה, עולה כי בילדים עם שיעול כרוני, האבחנה השכיחה ביותר היא ברונכיטיס חיידקית ממושכת, בעוד ששיעול כרוני במבוגרים הוא לרוב בשל אסטמה, מחלת החזר קיבתי וושטי (GERD – gastroesophageal reflux disease) או סנדרום שיעול מדרכי נשימה עליונות (upper airway cough syndrome).
שוני זה מצביע על כך שהאלגוריתם בו משתמשים לאבחנת שיעול כרוני במבוגרים אינו מתאים להערכת ילדים. המחקר פורסם בכתב העת לחזה (Chest).
הנחיות הקולג’ האמריקאי לרופאי חזה (the American College of Chest Physicians) מ-1998 תמך בשימוש באותו פרוטוקול לאבחנת שיעול כרוני במבוגרים ובילדים. ואולם, החוקרים שהשתתפו במחקר חדש זה הדגישו כי אף מחקר שהשתמש בגישה זו בילדים לא פורסם.
עבור מחקר פרוספקטיבי זה, שכלל 108 ילדים שהופנו למרפאה שלישונית, השתמשו החוקרים בפרוטוקול שונה לאבחנת שיעול כרוני שנמשך יותר מ-3 שבועות. החוקרים דיווחו, כי הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר היה 2.6 שנים ומשך השיעול היה בממוצע 6 חודשים.
סדר הבדיקות שנעשו עד לחלוף השיעול או עד למציאת אבחנה היה צילום חזה (למטופלים מבוגרים מגיל 6 שנים), בדיקות מעבדה כולל תבחין זיעה לכלוריד, בדיקות סקר למוטציות בגן לסיסטיק פיברוזיס וסרולוגיה, ברונכוסקופיה גמישה עם bronchoalveolar lavage או הפקת ליחה, ובשלב הבא high-resolution CTוניטור חומציות ל-24 שעות.
החוקרים דיווחו, כי הסיבה לשיעול זוהתה ב-90.8% מהמטופלים. הסיבה הראשונית השכיחה ביותר היתה ברונכיטיס חיידקית ממושכת (39.8%).
חלק מהאבחנות האחרות, שזוהו בפחות מ-10% מהילדים, כללו GERD, ברונכיאקטזיס, אסטמה, הפרעות אאוזינופיליות, סנדרום שיעול מדרכי נשימה עליונות (upper airway cough syndrome), ו- bronchiolitis obliterans.
החוקרים ציינו, ששלוש הסיבות השכיחות ביותר לשיעול כרוני במבוגרים זוהו אצל 9% בלבד מהילדים. לפיכך, החוקרים טענו שהאלגוריתם המבוסס על פי מבוגרים אינו מתאים לניהול ולטיפול בילדים צעירים.
ואולם, החוקרים לא המליצו גם על הפרוטוקול האבחנתי בו הם השתמשו לשימוש נרחב. במקום זאת, החוקרים תמכו בטיפול קצר בתרופה שתיבחר על בסיס ההיסטוריה הרפואית והבדיקה. במידה ובשיעול אינו חולף או משתפר במידה משמעותית אחרי שבועיים, נדרשות בדיקות נוספות.
Chest 2006;129:1132-1141.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!