לפי מחקר חדש, למטופלים מעל גיל 60 עם הפטיטיס C, יש קושי רב יותר להקפיד על הטיפול למחלה עם אינטרפרון (INTRON) וריבווירין (REBETOL), מאשר מטופלים צעירים יותר.
החוקרים מסבירים, כי בשל תפקוד לקוי של המערכת הקרדיו-וסקולרית, הראתית והכלייתית, למטופלים מבוגרים יש נטייה לפתח אנמיה הקשורה בריבווירין ותופעות לוואי נוספות הקשורות בטיפול.
במחקר השתתפו 208 מטופלים, עם הפטיטיס C כרונית שלא טופלה קודם לכן. המטופלים התחילו טיפול באינטרפרון אלפא-2b כל יום במשך שבועיים ואז 3 פעמים בשבוע במשך 22 שבועות וכן בריבווירין כל יום.
החוקרים מדווחים, כי רק 44% מהמטופלים המשיכו בטיפול ללא הפחתה במינון התרופות, עד לתום תקופת הטיפול. שיעור הפחתת מינון התרופות או הפסקת הטיפול, עמד על 38% בקרב מטופלים מתחת לגיל 50, על 48% בקרב מטופלים בגיל 50-59 ועל 77% בקרב מטופלים מעל גיל 60.
בקבוצת הגיל של מעל 60, הפסקת הטיפול נבעה בעיקר מירידה בתאבון, דימום ברשתית ומנויטרופניה.
תגובה מלאה לטיפול, שהוגדרה כרמות HCV RNA לא ניתנות לגילוי בתום הטיפול, הושגה ב- 81%, 67% ו- 70% מהמטופלים לפי קבוצות הגיל בהתאמה. תגובה וירולוגית הושגה בתום הטיפול ב- 50%, 34% ו- 32% מהמטופלים בהתאמה.
החוקרים הסיקו, כי יש לשקול שינוי של משטר הטיפול בהפטיטיס C, במטופלים מעל גיל 60. לפי החוקרים, שימוש בפקטורי גדילה המטופואטים, יכול להגביר את שיעורי ההיענות והתגובה במטופלים אלו. בנוסף, ניתן לשקול החלפה של ריבווירין בווירמידין (viramidine) או שימוש במעכבי פרוטאז אנטי-וירליים.
Hepatology 2006;43:54-63.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!