ממחקר חדש עולה כי 20% מהילדים עם Vesicouretreral Reflux (VUR) מולד יפתחו הפרעות בהתרוקנות (Dysfunctional Voiding DV) לאחר גיל לימוד הרגלי שירותים.
הפרעות אבנורמליות המופיעות כגורם או כתוצאה מזרימת שתן חוזרת לאחר עשויים להשפיע באופן תיאורטי על ההתפתחות התקינה של תפקוד דרכי השתן התחתונות. במקרה זה, ניתן לצפות לשכיחות גבוהה יותר של DV ביילודים עם VUR, בהשוואה לילדים אחרים.
החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות בין השנים 1988-2002 של כל הנבדקים עם ריפלוקס מולד שאובחנו לפני גיל 6 חודשים. החוקרים ערכו טבלה עם תדירות התרוקנות, הרטבה במהלך שעות היום, דחיפות במתן שתן (Urge Incontinence) והתרוקנות לעיתים רחוקות בקרב ילודים עם ריפלוקס אחריהם עקבו עד 6 חודשים לאחר גיל התחלת השימוש בשירותים.
מבין 342 הילדים עם ריפלוקס, 145 היו בנים ו-197 בנות. 67 ילדים (19.6%) פיתחו הפרעות התרוקנות (17.9% מהבנים ו-20.8% מהבנות). חומרת הרפלוקס או נוכחות רפלוקס דו-צדדי וכן נזק כלייתי או Dimercaptosuccinic Acid Scan לא היו מנבאים משמעותיים של התפתחות הפרעות בהתרוקנות. הפרעות בהתרוקנות התפתחו ב-24.3% מהבנות ו-30.4% מהבנים עם נזק כלייתי, שלא היה שונה באופן משמעותי מהמצב בילדים ללא נזק כלייתי.
מגבלות המחקר כללו חוסר יכולת לבצע באופן שגרתי הערכות אורודינמיות בכל הנבדקים.
כ-20% מהנבדקים עם VUR שאובחנו לפני גיל חצי שנה, סבלו בהמשך מ-DV. הפרעות התרוקנות לא היו תלויות במין, צד ההפרעה או חומרת VUR. ילודים עם נזק כלייתי בבדיקת Dimercaptosuccinic Acid Scan פיתחו רק מעט יותר הפרעות התרוקנות, אך ללא הבדל משמעותי, בהשוואה לכליות תקינות.
במאמר מערכת הדגיש ד”ר בורר מבוסטון כי החוקרים לא מצאו הבדל משמעותי בין הנבדקים עם ריפלוקס מולד ובין האוכלוסיה הכללית בכל הקשור לשכיחות הפרעות התרוקנות.
המחקר מדגיש את חשיבות ההיסטוריה הרפואית ובדיקה פיזיקלית יסודית בכדי לאבחן נכונה את הנבדקים עם הפרעות התרוקנות. הערכה מדויקת ואבחנה מאפשרים להנהיג טיפול הולם ולהעלות את הפוטנציאל להשפעה חיובית על התוצאות עד למקסימום.
Urology. 2005;66:1091-1094
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!