חוקרים קנדיים מדווחים כי נראה שהשימוש באנטיביוטיקות fluoroquinolone מהווה גורם סיכון להופעת שלשולים הקשורים לזיהומי Clostridium difficile. החוקר הראשי, ד”ר Pepin, מסביר בראיון כי ממצאי המחקר מתארים הזדמנויות פוטנציאליות למתן התערבויות בבתי חולים המטפלים במגפות הנגרמות בשל זן היפר-וירולנטי של C. difficile.
הוא מוסיף כי ניתן להשיג ירידה בשכיחות מקרי הקוליטיס הנגרמים בשל C. difficile באמצעות ניסיון להמנע, עד כמה שניתן, ממתן אנטיביוטיקות הכרוכות בסיכון גבוה, כמו fluoroquinolones, בטיפול בזיהומים שכיחים בבית החולים ושימוש באנטיביוטיקות הכרוכות בסיכון נמוך, כמו aminoglycosides, cotrimoxazole, כאשר הדבר אפשרי.
החוקרים מציינים כי מאז שנת 2002 נאבקים בתי חולים רבים באזור מגוריהם במגפה של CDAD. למעשה, הם מסבירים, דווח על יותר מ-7000 מקרים של nosocomial CDAD בשנת 2003.
בכדי לחקור את הגורמים הקשורים לתופעה, ביצעו החוקרים מחקר רטרוספקטיבי קוהורטי בקרב 5619 חולים מאושפזים שטופלו לאורך תקופה של יותר מ-18 חודשים. מעקב בוצע אחר החולים עד שהתפתח בהם CDAD, עד לפטירתם, או עד ל-60 ימים לאחר השחרור.
293 מהחולים פיתחו CDAD ו-fluoroquinolones היו האנטיביוטיקות שנמצאו קשורות בשכיחות הגבוהה ביותר למצבים אלה (ערך HR מותאם של 3.44). cephalosporins, macrolides, clindamycin ואנטיביוטיקות אחרות נקשרו בסיכון בינוני עם ערכי HR של 1.56-1.89.
החוקרים משערים כי מעכבי משאבות פרוטונים מעורבים גם כן, אך לא נמצא קשר כזה. החוקרים מסכמים כי השגת בקרה על ה-CDAD מחייבת הפחתה בשימוש ב-fluoroquinolones ובאנטיביוטיקות הכרוכות בדרגת סיכון בינונית והורדת משך הטיפול בזיהומים שכיחים.
Clin Infect Dis 2005;41:1254-1260.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!