ממחקר חדש עולה כי סיבוכים ריאתיים הם הגורם העיקרי לתמותה בעקבות השתלת מח עצם, אך מרביתם אינם מאובחנים לפני אוטופסיה.
אבחנה אגרסיבית יותר, באמצעות ברונכוסקופיה, טורקוסקופיה ומבחני DNA וזיהוי אנטיגנים, עשויה לשפר את דיוק האבחנה. עם זאת, יש לבצע מחקרים נוספים כדי לקבוע אם אבחנה מדויקת מביאה לשיפור בתוצאה הסופית.
החוקרים בדקו את הממצאים הריאתיים באוטופסיה של 71 מושתלי מח עצם, מתוכם 32 מושתלים עצמוניים (Autologous) ו-43 מושתלי תאי גזע פריפריים.
מרבית מקרי המוות נבעו מבעיות נשימה (37 נפטרים), 10 נפטרו בעקבות אלח-דם, 9 בעקבות סיבות לבביות והיתר מסיבות אחרות. כמעט ב-90% מהנפטרים זוהו סיבוכים ריאתיים באוטופסיה, 69 מתוך 96 סיבוכים שזוהו באוטופסיה לא אובחנו לפני המוות.
דלקת ריאות חיידקית (Bacterial Bronchopneumonia) היתה הסיבוך הריאתי, הזיהומי הכי נפוץ (13 מקרים) ואילו מחלה אלבאולרית מפושטת (Diffuse Alveolar Disease) היתה הסיבוך הריאתי, הלא-זיהומי הכי נפוץ (35 מקרים).
לפני המוות זוהו פחות מ-50% מהסיבוכים הזיהומיים הניתנים לטיפול, בהשוואה ל-20% מהסיבוכים הלא-זיהומיים.
מרבית הנבדקים סבלו ממחלת רקע ומחלה אקוטית שלא איפשרו אבחנה באמצעות בדיקות פולשניות. בשל מגבלה זו, מרבית הרופאים החלו בטיפול אמפירי, ללא אבחנה מדויקת.
לסיכום, החוקרים כותבים כי ללא אבחנה מדויקת לא ניתן לקבוע את הטיפול ההולם ומוסיפים כי הרופאים צריכים להכיר במגבלות הקיימות ובחשיבות אבחנות מדויקות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!