שילוב בין קורטיקוסטרואידים בפולסים במינון גבוה עם מטוטרקסט במינון נמוך (PCMT) יעיל לסקלרודרמה מקומית (LS), על פי תוצאות מחקר שפורסם בגיליון יולי של Archives of Dermatology.
האטיולוגיה של LS אינה ידועה, אך מעורבים בה גורמים אוטואימונים, גנטים, זיהומיים וסביבתיים. נכון להיום, לא קיים טיפול יעיל מוכח ל-LS, אך גם מטוטרקסט במינון נמוך וגם קורטיקוסטרואידים אורלים דווחו כיעילים בצורות החמורות של המחלה במבוגרים וילדים.
15 חולים עם LS חמור קיבלו 15 מ”ג מטוטרקסט אורלי לשבוע בשילוב עם פולסים של מתיל פרהדמיסולון (1,000 מ”ג ל-3 ימים בחודש), לפחות ל-6 חודשים. מדדי יעילות היו מדדים קלינים, 20-MHz אולטראסונוגרפיה, ואנליזה היסטופתולוגית, ומדדי בטיחות כללו בקרה על תופעות לוואי וערכי מעבדה קלינים.
מתוך 15 החולים, אחד הפסיק טיפול, ולרוב ה-14 הנותרים היתה היעלמות משמעותית של כל סימני המחלה הפעילה (דלקת). מדד קליני ממוצע ירד מ-10.9 ± 5.3 ל-5.5 ± 2.5 בסוף הטיפול (P < .001), והערכות היסטולוגיות ואולטראסונוגרפיות אישרו את השיפור. לא היו תופעות לוואי חמורות.
הנתונים מציעים כי שילוב בין קורטיקוסטרואידים בפולסים במינון גבוה עם מטוטרקסט במינון נמוך יעיל ובטוח לטיפול בחולים עם LS. יש לשקול במיוחד את הטיפול בצורות חמורות של LS בהן טיפול קונבנציונלי נכשל.
מיגבלות מחקר כללו גודל מדגם, העדר סמני מחלה סרולוגים אקטיבים, והעדר סמיות ובקרת פלצבו.
למרות שקשה לערוך מחקרי בקרה-פלצבו במחלות נדירות, יש צורך במחקרים נוספים בכדי להעריך מינון אופטימלי יעיל ובטיחות PCMT במקרי LS חמור, סיכמו החוקרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!