שימוש בחמצן בלחץ גבוה (HBO2) שניתן בתוך ששה חודשים ממועד הופעת הדם בשתן, נמצא יעיל בטיפול בדלקת שלפוחית שתן המלווה בדימום שהושרתה בשל חשיפה לקרינה, על-פי תוצאותיו של מחקר רטרוספקטיבי שפורסמו לאחרונה.
החוקרים כותבים כי טיפול בדלקות של שלפוחית השתן המלוות בדימומים שהושרו על-ידי קרינה באמצעות HBO2 נמצא יעיל, עם דיווחים על שיעורי תגובה שנעים בין 76% ל-100%. הם מוסיפים כי שימוש ב-HBO2 משפר את אוקסיגנצית הרקמות האזורית ברקמות שנחשפו לקרינה, דבר הגורם ליצירה מחודשת של כלי דם ולצמיחת קפילרות לתוך רקמת התת-מוקוזה המצולקת וההיפוקסית.
החוקרים ערכו סקירה רטרוספקטיבית של מידע שנתקבל מחולים שסבלו מדלקת מלווה בדימום בשלפוחית השתן שהושרתה בשל חשיפה לקרינה שטופלו בין מאי 1998 לדצמבר 2001. טיפול ה-HBO2 ניתן בלחץ אבסולוטי של 2.36 אטמוספרות, במהלך 90 דקות חשיפה לנשימת 100% חמצן בכל טיפול. מדד התוצאה היה ההערכה לאחר 12 חודשי מעקב, יחד עם התאמה לנתונים שכללו את מצבו הדמוגרפי של החולה, סוג הממאירות באגן הירכיים וטיפולי ההקרנה אליהם נחשף החולה, מינון הקרינה הכולל, מועד ההופעה של דם בשתן וחומרת התופעה, וסוג הטיפול הקודם שניתן לבעיה בשלפוחית.
55 מתוך 60 החולים שטופלו היו גברים ו-5 מהם היו נשים; גילם הממוצע היה 70 שנים. לאחר קבלת 33 טיפולי HBO2 בממוצע (טווח של 9-63 טיפולים), העלמות מלאה או חלקית של הדם בשתן נתקבלה ב-48 (80%) מתוך 60 החולים. כאשר ניתן הטיפול בתוך 6 חודשים ממועד הופעת הדם בשתן, העלמות מלאה או חלקית של הדם בשתן נתקבלה ב-96% מהחולים (27 מתוך 28 חולים; ערך P = .003).
היסטוריה של מתן טיפול קודם באמצעות החדרת חומר כימי לתוך השלפוחית לא השפיעה על התוצאה הקלינית בחולים. שיעורי התגובה עמדו על ערכים של 81% בקרב חולים שקיבלו טיפול ראשוני בהקרנות חיצוניות של האגן, של 83% בקרב חולים שקיבלו טיפולי הקרנות אדוג’ובנטים, ושל 78% בקרב חולים שקיבלו טיפולי הצלה בהקרנות (P = .950).
החוקרים כותבים כי התוצאות שהתקבלו מעידות שמתן טיפול HBO2 בתוך ששה חודשים ממעוד הופעת הדם בשתן נקשר לשיעור גבוה יותר של תגובה לטיפול וכי יעילות הטיפול איננה תלויה במתן טיפול תוך-שלפוחיתי קודם ובעיתוי מתן טיפולי ההקרנות.
מגבלות המחקר כוללות מבנה רטרוספקטיב, העדר מידע אודות תדירות אפיזודות הופעת הדם בשתן וחומרתן לפני ואחרי מתן טיפול ה-HBO2, קושי בכימות ההשפעה על איכות חיי החולים, והעדר יכולת לקבוע האם תדירות הופעת הדם בשתן ומרווחי הזמן בין אפיזודות עוקבות של הופעת דם בשתן השפיעו על תוצאת הטיפול.
החוקרים מסכמים כי בכדי להתגבר על חלק ממגבלות המחקר שלהם, יש צורך בביצוע מחקר קליני פרוספקטיבי, אקראי ומתוכנן היטב, שיכלול הערכה תקפה וספציפית למחלה של איכות חיי החולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!