מחקר חדש, נוסף יש לאמר, המתפרסם כעת ב-NEJM, שולל את האפשרות שטיפול מניעה שניוני באזיתרומיצין (azithromycin המוכרת גם בשמה המסחרי -אזניל) בחולים במחלת לב כלילית יציבה, מקטין את הסיכון להופעת אירועים קרדיאלים.
הרקע למחקר הוא הבסיס האפידמיולוגי, המעבדתי, מודלים של חיות ומחקרים קלינים קודמים המראים קיומו של קשר בין Chlamydia pneumoniae infection ואתרוג’נסיס. לצורך כך ניסו החוקרים לבדוק השפעת מתן של אזיתרומיצין למשך שנה.
השתתפו 4,012 מטופלים עם מחלת לב כלילית יציבה מתועדת אשר חולקו לשתי קבוצות שוות בגודלן וקיבלו אקראית ובאופן כפול סמיות 600 מ”ג לשבוע של אזיתרומיצין או פלציבו.
המשתתפים היו במעקב לתקופה ממוצעת של 3.9 שנים, ב-28 מרכזים רפואיים בארה”ב.
נקודת הקצה המרכזית הייתה שילוב של מוות ממחלת לב כלילית, אוטם לא קטלני של שריר הלב, ביצוע של רהוסקולריזציה, או אשפוז כתוצאה מאנגינה לא יציבה. זו הופיע ב-446 מטופלים שהיו בקבוצת הטיפול הפעיל, וב-449 מטופלים שקיבלו פלציבו. לא היה איפוא הבדל ברמת הסיכון בין שתי הקבוצות בהתייחס לנקודת הקצה שלעיל. לא נמצאה גם כל ירידה בסיכון היחסי בהתייחס לתתי קבוצות שונות (מין, גיל, עישון, קיום מחלת סוכרת, או המצאות חיידק C. pneumoniae בתקופת הבסיס.
המסקנה איפוא היא שמתן של טיפול שבועי באזיתרומיצין למשך שנה, אינו מפחית את הסיכון של חולים במחלת לב כלילית יציבה לאירועים קורנוריים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!