הדגנים המזיקים במחלת הכרסת רגישות לגלוטן הן חיטה, שעורה ושיפון. לגבי שיבולת שועל טרם נאמרה המילה האחרונה. בין חיטה שעורה ושיפון יש קרבה גנטית, ואילו שיבולת שועל רק מבחינת קרוב רחוק היא.

גם מבחינה כימית, חיטה, שעורה ושיפון  קרובים יותר אחד לשני, ורצף חומצות האמינו המזיקות בתוך מולקולת הגלוטן – נמצא בשלושתם, והוא חסר בחלבון  שיבולת השועל. מספר מחקרים בעבר עסקו בשאלה, האם יש להתיר אכילת שיבולת שועל לחולי צליאק. ואכן רוב המחקרים מצאו ששיבולת שועל אינה רעילה בקונטקסט שלנו ומותרת לאכילה לחולי הכרסת.

[הערת העורך: לנו בארץ, חשיבות נוספת למחקר בנידון. כל שנה בחג הפסח נמצאות בשוק מצות עשויות מקמח שיבולת שועל למען חולי צליאק, ומדי שנה אנשים  מבקשים אישור שאכן מצות אלה מותרות להם.]

רוב המחקרים תומכים  במסקנה שאכילת שיבולת שועל לא תפגע בחולי כרסת.  המחקר המונח לפנינו בודק את הנושא בסקר פרוספקטיבי , אקראי, כפול סמיות ועל מספר רב של מקרים הפריסה הרחבה של המחקר נותנת הרגשת מהימנות.

המחקר התנהל בשמונה בתי חולים בשבדיה ועקב אחר ילדים עד גיל שמונה. התנאי לקבלה למחקר היה ביופסית מעי, שאשרה אבחנה של מחלת צליאק. הילדים חולקו לשתי קבוצות. שתי הקבוצות ניזונו בדיאטה ללא גלוטן. אך רק קבוצה אחת קבלה תוספת שיבולת שועל.  

שיבולת שועל הייתה מעובדת בתוך לחם, דייסות ועוגות והחולים והמטפלים שלהם לא היו מודעים להימצאות דגן זה במזון.  בית החרושת, שהכין את המאכלים הקפיד, שבשלב ההכנה,  שיבולת השועל לא תזדהם  בדגנים אחרים.

הילדים ניזונו בדיאטה למשך שנה. בתום השנה נלקחה ביופסיה חוזרת מהמעי הדק ובנוסף התבצעו בדיקות סרולוגיות.

טרם נגיע לתוצאות נראה, כי מספר לא מבוטל של חולים עזבו את המחקר באיבו. חמש עשרה חולים שקיבלו דיאטה מכילת שיבולת שועל עזבו את המחקר חלקם עקב כאבי בטן. בקבוצה שלא קיבלה שיבולת שועל שבעה ילדים עזבו לפני סיום המחקר. 

בתום המחקר נשארו 45 נבדקים בכל קבוצה. 

ועכשיו נגיע לממצאים .

בתום שנת המחקר הביופסיות היו תקינות אצל כל המשתתפים במחקר, להוציא שני מקרים ואלה היו דווקא בקבוצה שלא קיבלה שיבולת שועל. כזכור, כל הביופסיות היו אופיניות למחלת הכרסת כאשר הילדים התקבלו למחקר. 

הבדיקות הסרולוגיות בתחילת המחקר הצביעו על ממצאים חשובים. נוגדנים לגליאדין נמצאו רק ב 46% של הילדים רגישים לגלוטן.

[הערת העורך: תמוהה בעיני מדוע ממשיכים לבצע בדיקה זאת למרות האחוז העצום של תוצאות שליליות וחיוביות כזובות false positives and false negatives. האם לא חבל על הכסף ועל הבלבול? ]

נוגדנים לאנדומיזיום נמצאו ב 94% מהחולים בתחילת המחקר. מעניין לדעת, מי היו ששת המקרים בהם לא נמצאו נוגדנים.  אצל שני חולים התגלה שהחולים היו חסרי אימונוגלובולין A ולכן לא נמצאו נוגדנים לאנדומיזיום. ארבעה ילדים הנוספים טרם הגיעו לגיל שנתיים וכנראה טרם הספיקו ליצור נוגדנים.  בתום השנה לא נמצא הבדל בשתי הקבוצות:  אצל76% מהחולים הנוגדנים נעלמו.

בעת האבחנה, נוגדנים ל tissue transglutaminase   היו פחות רגישים מאשר נוגדנים לאנדומיזיום. נוגדנים ל TTG נמצאו ב90% הנבדקים בתחילת המחקר וב  13% כעבור שנה של דיאטה.

החוקרים מסכמים כי לא נמצא הבדל בתהליך הריפוי של רירית המעי, ובקצב היפוך הנוגדנים  בשתי הקבוצות. המסקנה היא שיבולת שועל לא גורמת נזק למעי  בחולי צליאק. המחקר לפנינו בדק תקופה של שנה אחת בלבד, אך החוקרים מצטטים מחקר שבדק  מבוגרים חולי צליאק, שניזונו כמויות גדולות של שיבולת שועל לתקופה של חמש שנים וגם  כאן לא נמצא נזק למעי.

הערת העורך: המאמר שהבאנו מעלה בעיה נוספת והיא כי שיבולת שועל גורמת לפעמים לכאבי בטן בילדים קטנים וזה תואם את ניסיוני האישי. וכך בבואנו להתיר  אכילת שיבולת שועל לחולי הכרסת שלנו, עלינו לידע  אותם באפשרות של תגובה חולנית שאינה קשורה למחלת הכרסת.

שיבולת שועל הנקנית בצורה מסחרית, קיימת אפשרות שתהיה מזוהמת בגלוטן שנכנס  בטחנה. לאור מחקר זה, בית החרושת השבדי שהשתתף במחקר, משווק שיבולת שועל נקיה מגלוטן.

מסקנתי המעשית היא כי לשומרי מצוות, בוודאי מותר לאכול מצות עשויות מקמח שיבולת שועל בפסח. ביתר ימות השנה, חולה צליאק אשר משתוקק לשיבולת שועל והדבר לא גורם לא לתלונות קליניות שיבושם לו.

ולחולה אשר סובל מכאבי בטן או תלונות אחרות לאחר אכילת שיבולת שועל, נסביר לו שלא מדובר בסימפטומים של צליאק אלא באי סבילות על רקע אחר. רוצה לאכול ולסבול הרשות בידו.

המאמר הופיע בעיתון GUT מחודש מאי  2004.

Oats to children with newly diagnosed coeliac disease: a randomised double-blind controlled study.

Hogberg L, Laurin P, Fälth-Magnusson K, et al.

Gut. 2004;53:649-654.