חולים עם שבץ איסכמי המטופלים בנוגד טסיות נמצאים בסיכון גבוה משמעותית לדימום תוך גולגולתי סימפטומטי לאחר תרומבוליזה, אך הסיכון המוגבר המוחלט קטן יחסית, כך הראו תוצאות מחקר חדש שתוצאותיו פורסמו ב-JAMA Neurology.
הממצאים מרגיעים, שכן רופאים עלולים להסס לטפל בתרומבוליזה כמו IV tissue plasminogen activator (IV-tPA) לחולים בטיפול עם נוגד טסיות, ובמיוחד בטיפול נגד טסיות כפול (DAPT), אמרה החוקרת הראשית של המחקר. היא הוסיפה כי “המחקר הראה ששיעורי הדימום כתוצאה מתרומבוליזה אינם מוגזמים ואינם מצדיקים מניעת טיפול פוטנציאלי מציל חיים כאשר חולה עם שבץ מוחי איסכמי מגיע למחלקת המיון”.
IV-tPA מומלץ לחולים עם שבץ איסכמי חריף תוך 4.5 שעות מהופעת התסמינים על מנת להפחית תחלואה הקשורה לשבץ. הטיפול טומן בחובו סיכון לדימום תוך גולגולתי סימפטומטי, אך לא היה ברור באיזו מידה טיפול נוגד טסיות לפני השבץ משפיע על סיכון זה.
המחקר כלל 321,819 חולים שטופלו לשבץ עם IV-tPA תוך 4.5 שעות מהופעת התסמינים. מכלל אוכלוסיית המחקר, 56.7% לא טופלו בטיפול נוגד טסיות, 36.5% טופלו בטיפול נוגד טסיות יחיד (SAPT), ו-6.8% ב-DAPT לפני הטיפול ב-IV-tPA.
התוצא העיקרי של המחקר היה דימום תוך גולגולתי סימפטומטי שתועד על ידי הדמיה ורישום של רופא המעיד על הידרדרות קלינית עקב דימום, תוך 36 שעות ממתן IV-tPA. דימום תוך גולגולתי סימפטומטי התרחש ב-2.9% מאלו שלא נטלו טיפול נוגד טסיות, 3.8% בקרב אלו שנטלו SAPT ו-4.1% בקרב חולים שטופלו ב-DAPT. לאחר סיווג משנה והתאמות של ציון נטייה, הסיכון היה גבוה ב-13% עם חשיפה ל-SAPT לפני השבץ (יחס סיכויים [OR], 1.13; P < .001) וב-28% גבוה יותר עם חשיפה ל-DAPT לפני השבץ (OR, 1.28; P < .001) בהשוואה לקבוצה ללא חשיפה לנוגד טסיות. בנוסף, חשיפה ל-DAPT הייתה קשורה באופן עצמאי לסיכון מוגבר בהשוואה לחשיפה ל-SAPT בלבד (OR, 1.18; P < .001).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!