בגברים עם דמנציה תועד סיכון מוגבר לתמותה ושימוש נרחב יותר בשירותים רפואיים, בפרט אשפוז בבתי חולים, לעומת נשים עם הפגיעה הקוגניטיבית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל למעלה מ-5.7 מיליון מבוטחי מדיקייר בגילאי 65 שנים ומעלה עם היארעות דמנציה בין 2013 עד 2021, עם מעקב למשך עד שמונה שנים.
התוצא העיקרי היה תמותה מכל-סיבה; תוצאים משניים כללו שימוש בשירותים רפואיים. החוקרים השלימו תקנון למשתנים דמוגרפיים, מחלות רקע וזמינות שירותים רפואיים ברמת המחוז.
בנשים עם דמנציה תועדו שיעורי תמותה לאחר שנה אחת שהיו נמוכים יותר לעומת גברים (22% לעומת 27%, בהתאמה), עם שיעור נמוך יותר של אשפוזים מכל-סיבה (47% לעומת 51%, p<0.001).
בניתוח לא-מתוקן, בגברים עם דמנציה תועד סיכון מוגבר לתמותה לאחר שנה אחת לעומת נשים (יחס סיכון של 1.30, p<0.001), כמו גם סיכון מוגבר לאשפוז מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.13), שהות בהוספיס (יחס סיכון של 1.09), אשפוז בשל אבחנה נוירו-דגנרטיבית או הפרעת התנהגותי (יחס סיכון של 1.24), הדמיה של המוח (יחס סיכון של 1.08) וקבלת טיפול שיקום או ריפוי בעיסוק (יחס סיכון של 1.07) (p<0.001 לכל ההשוואות). עם זאת, בגברים תועד סיכון נמוך יותר לשהות במרכז סיעודי מקצועי (יחס סיכון של 0.97, p<0.001).
לאחר תקנון מלא, בגברים עדיין תועדו שיעורים גבוהים יותר של תמותה (יחס סיכון מתוקן של 1.24), אשפוז מכל-סיבה ושהות בהוספיס (יחס סיכון מתוקן של 1.08 בשני המקרים), אשפוז בשל אבחנה נוירו-דגנרטיבית או הפרעת התנהגות (יחס סיכון מתוקן של 1.46) ולצורך הדמיה מוחית (יחס סיכון מתוקן של 1.04) (p<0.001 בכל המקרים).
גברים עם דמנציה שהו זמן קצר יותר במרכזי הוספיס או במוסדות סיעודיים לעומת נשים (יחס סיכון של 0.92, p<0.001 ויחס סיכון של 0.97, p=0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על חשיבות גישות להפחתת תמותה ושימוש בשירותים רפואיים בגברים עם דמנציה להפחתת העומס משנית לדמנציה.
JAMA Neurology, Aug 11, 2025







תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!