בקרב בני נוער ומבוגרים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II תועדה עליה של 60% בסיכון לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לאלו ללא ההפרעה הפסיכיאטרית וכן תועד סיכון גבוה ב-24% בהשוואה לאלו עם הפרעה דו-קוטבית מסוג I, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל למעלה מ-11,400 משתתפים (גיל ממוצע של 40 שנים, 62% נשים) בגילאי 12 שנים ומעלה בעת אבחנת הפרעה דו-קוטבית מסוג II ולפחות שני תיעודים של אבחנות הפרעה דו-קוטבית ע”י פסיכיאטר. הנתונים נאספו ממאגר הנתונים National Health Insurance Database של טאיוואן בין 2000 עד 2022.

משתתפים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II הותאמו לפי גיל ומין ליותר מ-45,700 ביקורות ללא הפרעה דו-קוטבית מסוג II, עם השוואות נוספות אל מול למעלה מ-8,000 אחאים ביולוגיים ללא המחלה וקרוב ל-180,000 חולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג I.

התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה מכל-סיבה; תוצאים משניים כללו תמותה מסיבה טבעית ותמותה מסיבות לא-טבעיות.  הניתוחים הסטטיסטיים כללו תקנון לגיל, מין, הכנסה, רמת אורבניזציה, שימוש בשירותי טיפול פסיכיאטרי ונטל תחלואה נלווית. משך המעקב הממוצע עמד על 7.3 שנים.

במהלך תקופת המעקב תועדו 1,089 מקרי תמותה של חולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II ו-1,879 מקרי תמותה בקבוצת הביקורת. בקרב אלו עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II תועד סיכון גבוה יותר משמעותית לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לביקורות תואמות (יחס סיכון מתוקן של 1.62, p<0.001), כמו גם סיכון מוגבר לתמותה מסיבות טבעיות (יחס סיכון מתוקן של 1.37) ומסיבות לא-טבעיות (יחס סיכון מתוקן של 4.46).

בחולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II תועד גם סיכון גבוה יותר באופן עקבי לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון מתוקן של 1.31) ותמותה מסיבות לא-טבעיות (יחס סיכון מתוקן שך 2.05), בהשוואה לאחאים ללא ההפרעה הפסיכיאטרית. תמותה מסיבות טבעיות לא הייתה שונה משמעותית בין הקבוצות.

בהשוואה לחולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג I, בחולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II תועד סיכון גבוה יותר לתמותה מכל-סיבה ותמותה מסיבות טבעיות (יחס סיכון מתוקן של 1.24 ויחס סיכון מתוקן של 1.45, בהתאמה), אך לא כך היה בהערכת שיעורי התמותה מסיבות לא-טבעיות.

תמותה מסיבות לא-טבעיות בחולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II נבעה בעיקר ממעשה אובדני (יחס סיכון מתוקן של 1.16), פציעות לא-מכוונות (יחס סיכון מתוקן של 2.81) ותקיפה או רצח (יחס סיכון מתוקן של 6.63).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי הפרעה דו-קוטבית מסוג II מלווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה, ללא תלות בגיל, מין, או תחלואה פסיכיאטרית נלווית. מהתוצאות עולה צורך בחיזוק אמצעי המעקב, מניעה וטיפול פסיכיאטרי מקיף לחולים אלו, עם דגש על טיפול מוקדם בהפרעה דו-קוטבית מסוג II.

JAMA Netw Open, Apr 7, 2026

לידיעה במדסקייפ