מבוא
מבוגרים שגילם 65 לפחות המגיעים לחדרי מיון לאחר פגיעות קלות (כגון חבלות, נקעים או שברים שאינם מחייבים אשפוז) מצויים בסיכון משמעותי לירידה תפקודית ולפגיעה בניידות בחודשים שלאחר השחרור. ירידה זו שכיחה במיוחד בקרב מטופלים עם שבריריות, חולשת גפיים תחתונות והאטה בהליכה.
מטרת המחקר CEDeComS (Connecting Emergency Departments with Community Services) הייתה לבחון האם תוכנית רב־רכיבית הכוללת פעילות גופנית מובנית, הכוללת כמה סוגי אימון משלימים, המיושמת לאורך שלושה חודשים, ומותאמת לרוב לאוכלוסייה מבוגרת או שיקומית, עשויה להפחית ירידה תפקודית ולשפר ביצועים פיזיים בקרב קשישים בסיכון בינוני וגבוה לירידה תפקודית.
שיטות המחקר
המחקר נערך בעיצוב Stepped-Wedge Cluster Randomized Trial, מחקר אקראי שבו אשכולות (חדרי מיון) עוברים בהדרגה ובאקראי מטיפול שגרתי להתערבות. המחקר כלל שישה חדרי מיון בקנדה. נכללו מטופלים בני 65 ומעלה ששוחררו לביתם לאחר פגיעה טראומטית קלה והיו עצמאיים תפקודית לפני הפגיעה.
המשתתפים סווגו לפי רמת סיכון לירידה תפקודית (בינונית או גבוהה). קבוצת ההתערבות קיבלה תוכנית תרגול רב־רכיבית בת 12 שבועות, שכללה חיזוק שרירים, שיווי משקל, גמישות ופעילות אירובית, שלוש פעמים בשבוע, בבית או בקהילה. קבוצת הביקורת קיבלה טיפול שגרתי בחדר המיון.
התפקוד הוערך באמצעות OARS – Older Americans Resources and Services Functional Scale, סולם המודד עצמאות בפעילויות יומיומיות בסיסיות ומורכבות. ירידה תפקודית הוגדרה כירידה של ≥2 נקודות בציון הכולל. הביצוע הפיזי נמדד באמצעות SPPB – Short Physical Performance Battery, הכולל מבחני הליכה, קימה מישיבה ושיווי משקל. המעקב בוצע לאחר 3 ו־6 חודשים.
תוצאות
בקרב מטופלים בסיכון בינוני לירידה תפקודית, שיעור הירידה התפקודית לאחר 3 חודשים היה נמוך בכ־50% בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת. לאחר 6 חודשים ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק, ככל הנראה עקב התאוששות טבעית בקבוצת הביקורת.
בקרב מטופלים בסיכון גבוה לא נמצאה הפחתה מובהקת בירידה תפקודית, אולם נצפו מגמות לשיפור בביצועים פיזיים, בעיקר בכוח הגפיים התחתונות ובשיווי המשקל, כפי שנמדדו ב־SPPB. היענות לתוכנית התרגול הייתה גבוהה בתחילת ההתערבות אך פחתה בהדרגה לאורך 12 השבועות.
סיכום
תוכנית תרגול רב־רכיבית בת 12 שבועות, המיושמת מוקדם לאחר שחרור מחדר מיון בעקבות פגיעות קלות, מפחיתה ירידה תפקודית בטווח הקצר בקרב קשישים בסיכון בינוני, ועשויה לתרום לשיפור הביצוע הפיזי בקרב מטופלים שבריריים בסיכון גבוה. ממצאים אלו מחזקים את חשיבות ההערכה הגריאטרית המוקדמת, זיהוי רמת הסיכון התפקודי, ושילוב התערבויות פעילות גופנית מותאמות כחלק מהטיפול הרציף בקשיש לאחר פגיעה קלה.
פרופ’ אלי מזרחי, גריאטר ופסיכוגריאטר
Reference
Sirois, M.-J., Blais, J., Aubertin-Leheudre, M., Carmichael, P.-H., Fruteau de Laclos, L., Desjardins, A., et al. (2026). Effectiveness of Exercise in Older Adults Discharged From the ER After Minor Injuries: The CEDeComS Stepped-Wedge Trial. Journal of the American Geriatrics Society, 74, 74–84. https://doi.org/10.1111/jgs.70166







תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!