בלמעלה ממחצית מהמשתתפים עם אירוע מוחי איסכמי חד תועדו תוצאות גרועות יותר לאחר טיפול אנדווסקולארי, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי חדש שפורסמו בכתב העת BMC Neurology. גיל, מצב נוירולוגי טרם הניתוח וסיבוכים לאחר-ניתוח היו בין המנבאים העיקריים של תוצאות הטיפול.
הניתוח הרטרוספקטיבי כלל למעלה מ-300 חולים עם אירוע מוחי איסכמי חד (גיל ממוצע של 65.5 שנים, 66% גברים, 73% עם אירוע מוחי המערב את המערכת הקדמית) שהשלימו טיפול אנדווסקולארי דחוף בין 2015 עד 2019.
כל החולים השלימו בדיקת CT ראש מיד לאחר הניתוח לזיהוי דימום תוך-גולגולתי. בדיקות הדמיה עוקבות בוצעו לאחר 24 שעות, 7 ימים ו-30 ימים להערכת נפח האוטם והתמרה המורגית.
התוצא העיקרי היה המצב התפקודי בשחרור, כפי שנקבע לפי מדד Modified Rankin Scale (או mRS). תוצאים אחרים כללו ליקוי נוירולוגי וסיבוכים דוגמת דימום תוך-גולגולתי תסמיני, שהוגדר כמדד NIHSS של 4 נקודות ומעלה; נפח האוטם נקבע לפי מדד ASPECTS.
בעת השחרור, ב-53% מהמשתתפים תועדו תוצאות גרועות (מדד mRS של 3-6), בעוד שביתר החולים תועדו תוצאות טובות (מדד mRS של 0-2).
גורמי סיכון בלתי-תלויים לתוצאות גרועות כללו גיל (p=0.01), מדד NIHSS טרם הניתוח (p<0.001), מדד ASPECTS לפני הניתוח של 6-7 ו-8 ומעלה לעומת מדד של עד 5 נקודות (P<0.001 בשני המקרים) ודימום תוך-גולגולתי תסמיני לאחר הניתוח (p=0.001) או בצקת מוחית (p=0.004).
היסטוריה של פרפור פרוזדורים ואירוע מוחי קודם לא זוהו כמנבאים בלתי-תלויים של התוצאים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם גורמים אלו, יש לבחון בזהירות את הפרוגנוזה ולהתאים את תכנית הטיפול לשיפור היעילות והבטיחות של התערבות אנדווסקולארית. הם ממליצים לבסס הערכה מקיפה יותר ומערכת חיזוי טוב להנחיית הטיפול המדויק באירוע מוחי איסכמי חד.
BMC Neurology, Oct 14, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!