שימוש ממושך בתרופות ממשפחת נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים (Nonsteroidal Anti-inflammatory Drugs, או NSAID) מלווה בירידה של 12% בסיכון לדמנציה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society. מנגד, שימוש לטווח קצר או בינוני בתרופות אלו לא הדגים השפעה מגנה מפני דמנציה.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-11,700 מבוגרים ללא-דמנציה (גיל ממוצע של 66 שנים, 60% נשים) מהמחקר הפרוספקטיבי Rotterdam Study. המשתתפים השלימו בדיקות סקר לדמנציה לאורך מעקב ממוצע של 14.5 שנים, כאשר 18% מהמשתתפים אובחנו עם דמנציה לאורך המעקב.
תיעודי ניפוקי תרופות משנת 1991 סיפקו מידע מפורט אודות מרשמים לטיפול בתרופות ממשפחת NSAID והמשתתפים סווגו לאחת מארבע קבוצות: ללא טיפול ב-NSAID, שימוש קצר-טווח (פחות מחודש), טיפול לטווח בינוני (1-24 חודשים), או טיפול ארוך-טווח (מעל 24 חודשים). מהנתונים עולה כי 81% מהמשתתפים טופלו ב-NSAID עד לתום תקופת המעקב.
הסיכון לדמנציה מכל-סיבה היה נמוך יותר בקרב אלו עם היסטוריה של שימוש ארוך-טווח ב-NSAID (יחס סיכון של 0.88) וסיכון מעט מוגבר עם שימוש לטווח קצר או בינוני בנוגדי-דלקת אלו, בהשוואה לאלו שלא השתמשו ב-NSAID (יחס סיכון של 1.04 בשני המקרים).
לא זוהה קשר בין המינון המצטבר של NSAID ובין הסיכון לדמנציה.
ההשפעות המגנות היו בולטות יותר עם שימוש ארוך-טווח ב-NSAID שאינם מפחיתים עמילואיד ביתא, בהשוואה לתכשירים המפחיתים עמילואיד ביתא (יחס סיכון של 0.79 לעומת 0.89). ההשפעה המגנה של טיפול ארוך-טווח ב-NSAID תועדה במשתתפים ללא אלל APOE-ε4 (יחס סיכון של 0.86), אך לא באלו עם האלל (יחס סיכון של 1.02).
הקשר בין טיפול ארוך-טווח ב-NSAID ובין הסיכון למחלה היה בולט יותר במקרים של מחלת אלצהיימר קלינית בהשוואה לדמנציה מכל-סיבה (יחס סיכון של 0.79).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים עדות להשפעה מגנה אפשרית של תרופות נוגדות-דלקת מפני תהליכי דמנציה. שימוש ממושך לנוגדי-דלקת עשוי לסייע במניעת דמנציה, אם כי דרושים מחקרים נוספים בנושא ובשלב זה התוצאות אינן מצדיקות המלצה על טיפול ארוך-טווח בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים למניעת דמנציה לנוכח תופעות הלוואי האפשריות.
J Am Geriatrics Society, Mar 5, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!